סיפור הלידה שלי אז ככה משבוע 37 התחלתי לסבול מכאבי צירים שלא פסקו ,וזה גרם לפתיחה 1 מחוק 80% שסחבתי את זה עד לשבוע 39+ 6 וכל פעם במהלך השלושה שבועות האלו ,,הייתי במיון כמה פעמים ובכל פעם משחררים אותי עם צירים של 80/100 הביתה ולא מתכוונים לזרז את זה כל עוד אין פתיחה וכמות המים תקינה ,,יום ראשון מגיע ואני קמה עם כאבים שכבר התרגלתי לזה ,מתחילה לנקות תבית ויש לי בית לא קטן חחח 3 קומות ,,יושבת אחר כך בספה מתחילה לקפל כביסות בנחת ומשהו מבפנים אומר לי ,קדימה שוב ללכת למיון לבדיקת מוניטור כי מרגישה שהיום זה הולך לקרות ,הגעתי למיון ב18.00 בדיקת מוניטור מראה צירים חחח לא צפופים כולי מבואסת אומרת לעצמי שוב פעם את חוזרת הביתה ,,איך שמנתקים אותי מהמוניטור הפתעה פקק רירי יצא 🤗🤗והתחיל טיפטופים של ירידת וכולי בהייי ברוך השם ,מקימים אותי נותנים לי חלוק ,חוקן ותיכנסי לחדר לידה יישתבח שמו הבורא על ההתרגשות וההקלה שחשתי באותה שנייה ,,נכנסת לחדר לידה בשעה 19.15 עם צירים צפופים 3 דק ,מחברים אותי לאנפוזיה ולגז צחוק ( בקשתי) וכעבור שעתיים של צירים למות כבר ,צרחתי את נישמתי בהתלבטות אם לעשות אפידורל או לא ,בסוף נשברתי פתיחה של 3 לא עמדתי בכאב ובלידה רגילה ,נכנסה הרופאה ושמה לי אפידורל ,ואז הכל היה נראה אחרת אממממ ,כעבור שעתיים בשעה 11 פתיחה מלאה לחלוטין והמיילדת המקסימה שלי ,מבקשת ממני להתחיל ללחוץ ואני על סף דמעות לא מצליחה ,מנסה שוב ושוב עד שכבר לא יכולתי לנשום כמו שצריך ,הביאו לי חמצן שיעזור וגם זה לא עזר ,והיא החליטה לקרוא לעוד מיילדת לעזרה ,אחת התחילה לדחוף מהבטן ,והמיילדת לדחוף מקדימה בעזרת השמן שקדים והופ בשעה טובה ובברכה החליק הנסיך הקטן שכל כך ציפיתי לו אושר אין סופי של 3100 מילא אותי בכזו התרגשות שזה שווה כל כאב שהרגשתי ועברתי תקופה ,,אני מאחלת לכולכם לידה קלה קלה ובידיים מלאות אמן 🙏🙏🙏( תזכרו ש...בסוף בע"ה כולם יוצאים בזמן שלהם)