נראה לי שאני כנראה לא היחידה בסיפור הזה, אבל רוצה לשמוע את דעתכן.. אני בחודש שמיני. כבר בערך חודש וחצי לא שכבנו. לדעתי זה מתחיל מזה שההריון פחות עושה לו את זה. הוא גם מאוד מאוד עמוס וטרוד בעבודה, ומרגיש לי שפשוט אין לו ראש לזה. הוא אדם שהחשק שלו תמיד היה מושפע מכמה יש לו פניות נפשית. לי כן יש חשק מיני דווקא בהיריון, והויברטור עושה עבודה לא רעה, אבל הוא חסר לי. ואני כבר חודש וחצי מחכה שהוא ייזום, חשבתי לא ללחוץ ושמתישהו הוא מן הסתם יישבר, וזה פשוט לא קורה. וזה מבאס אותי כי אני מרגישה קצת נטושה, וזה מעציב אותי בלב שאין לו שום רצון שנהיה יחד. מצד שני, זה כבר הגיע לנקודה שלא נעים לי לפתוח את זה מולו ופשוט לשאול אם הוא מתכוון שנשכב מתישהו, או שוויתרנו כרגע. לא יודעת למה, זה מרגיש לי שזו שיחה שלא יהיה לשנינו נעים לעשות פנים אל פנים. איך הייתן מדברות על זה? חשבתי אולי פשוט לשלוח הודעה שחסר לי הביחד שלנו, ברמה הכי בסיסית. ולתת לו לעשות עם זה מה שהוא רוצה. מה אומרות?

הבת שלי לא מרגישה טוב בת שנתיים ואני הבן זוג שלי נפרדו באמת שיש לי אמא טובה , קצת לא משחררת אבל סה״כ עוזרת שצריך אבל זה יוצא עקום אתמול נניח היא דפקה בדלת ב9 בבוקר כיאלו טאקט .. הזוגיות שלנו הייתה לא טובה בכלל הוא עשה מה שבאלו לא כיבד וגם נפרד ממני ואני כרגע בחודש שמיני . ואני עכשו משתדלת לא ליצור איתה קשר יותר מידי לא כי היא אשמה , זה פשוט מציף בי דברים עכשו היא באמת לשמור על הילדה כי הייתי צריכה לצאת לרופא לשעתיים ואני יושבת איתה בספה ולא נעים לי כל-כך , אני לא מתעלמת אבל מראה שלא בא לי יותר מידי לפתח שיחות ואז היא אמרה שהיא תגיע בערב כיאלו הילדה רק עם חום וצינון לא צריך להגזים תנו לי ספייס שאבא שלה יבוא ייראה אותה וילך …