נראה לי שאני כנראה לא היחידה בסיפור הזה, אבל רוצה לשמוע את דעתכן.. אני בחודש שמיני. כבר בערך חודש וחצי לא שכבנו. לדעתי זה מתחיל מזה שההריון פחות עושה לו את זה. הוא גם מאוד מאוד עמוס וטרוד בעבודה, ומרגיש לי שפשוט אין לו ראש לזה. הוא אדם שהחשק שלו תמיד היה מושפע מכמה יש לו פניות נפשית. לי כן יש חשק מיני דווקא בהיריון, והויברטור עושה עבודה לא רעה, אבל הוא חסר לי. ואני כבר חודש וחצי מחכה שהוא ייזום, חשבתי לא ללחוץ ושמתישהו הוא מן הסתם יישבר, וזה פשוט לא קורה. וזה מבאס אותי כי אני מרגישה קצת נטושה, וזה מעציב אותי בלב שאין לו שום רצון שנהיה יחד. מצד שני, זה כבר הגיע לנקודה שלא נעים לי לפתוח את זה מולו ופשוט לשאול אם הוא מתכוון שנשכב מתישהו, או שוויתרנו כרגע. לא יודעת למה, זה מרגיש לי שזו שיחה שלא יהיה לשנינו נעים לעשות פנים אל פנים. איך הייתן מדברות על זה? חשבתי אולי פשוט לשלוח הודעה שחסר לי הביחד שלנו, ברמה הכי בסיסית. ולתת לו לעשות עם זה מה שהוא רוצה. מה אומרות?