מרגישה חפץ בנות, אני כבר כמה חודשים אחרי לידה. היו לי ולבעלי חודשים קשים מאד הזוגיות שלנו. אחד הנושאים שעלה כבר בהריון היה צפיה שלו בפורנו (אני מודעת לזה שהדעות פה חלוקות על הנושא אבל אנחנו דתיים וזה מפריע לי מאד מאד) הוא הבטיח שיפסיק, אמר שמבין אותי לגמרי וכו' בקושי שבוע החזיק וחזק לצפות. התעלמתי ואחרי הלידה עלה לי שוב ופתחתי איתו את זה, הוא בכה ואמר שמכור והוא ממש רוצה להפסיק ולא מצליח בשום אופן, נתתי לו טלפון של יועץ שעוזר בנושא הזה (קיבלתי אותו מהידברות שהתייעצתי איתם) היה לי כל כך חשוב לא לבייש אותו כי ראיתי כמה קשה לו וכמה הוא מתחרט ובאמת רוצה להפסיק, אז אמרתי לו שסומכת עליו ועזבתי את הנושא. לא רציתי להידחף לו. הוא לא התקשר. (כמה צפוי) וממשיך לראות. בנוסף גם לא חסם את האינטרנט כמו שאמר לי שרוצה לעשות עכשיו כדי לעזור לעצמו. כאילו כלום. כאילו לא דיברנו, כאילו לא בכיתי לו את נשמתי והסברתי לו כמה שזה פוגע בי. הוא היה נראה כל כך כנה ואמיתי. ואיןןןןן לי כוחות לפתוח איתו את זה שוב. כל פעם זה עולה לי בכל כך הרבה מאמצים נפשיים כדי להיזהר לא לפגוע ולהיפתח בפניו כל פעם מחדש (שנינו טיפוסים שאוגרים בבטן) בקיצור זה לא הכל, הוא יודע (גם משהו שדיברנו עליו) שחשוב לי מאד המגע שלו, חיבוק ונשיקה כשהוא חוזר הביתה וגם סתם ככה באמצע היום. פתאום השבוע אני קולטת שמהרגע שהוא חוזר הביתה אני היחידה שמקרקרת סביבו מחבקת אותו כשהוא נכנס, מלטפת אותו כשעוברת לידו וכאלה... לפעמים מחזיר ולפעמים ממשיך כאילו כלום רק במיטה מתעורר. אתמול החלטתי לעשות ניסוי ומהרגע שנכנס לא נגעתי בו. הייתי חמודה ודיברתי איתו רגיל אבל לא פיזית תבינו שהבנאדם לא נגע בי בחזרה )ואפילו לא הרגיש בהבדל מהצהריים עד הלילה!!!!!! כלום! וכמובן איך שנכנסו למיטה הוא מתחיל לחבק ולהיצמד אליי. היה באלי להקיא. בסוף שכבנו כי ככה זה תמיד. לא יודעת להגיד לו לא. אני אשכרה השפחה שלו. מבשלת מנקה מגדלת תילדה ובלילה עושה לו נעים. נמאס לייייי!!!!!