ענת יערי

לפני כמה ימים התגלגל לידי ספר הדרכת הורים באחד הפרקים היתה התייחסות לשינה של תינוקות. המילים היו קשות מנשוא..בעיקר תיאור ״הילד הקשה״ בעל ״המזג הקשה״ שכנראה יסבול מבעיות שינה, הפתרון לפי הספר יגיע מפסיכולוג או ממעבדת שינה 😳 ועוד הציעו הפחתת המעורבות ההורית כפתרון. וכמובן ללמד את התינוק להפריד בין הנקה ושינה. ובקיצור המסר היה שהורים צריכים ללמוד כלים התנהגותיים שיסייעו להם להפוך את השינה של התינוק שלהם לרצופה יותר. אני מודעת לחלוטין שהקושי ההורי גדול מאוד וגם התסכול והעייפות, גם אני הייתי אמא עייפה (ועכשיו אני אמא עייפה ולא ישנה כי יש לי בן לוחם בצבא אם זה מעודד אתכן 😉) ועדיין, איך הגענו למצב שאנחנו מחפשים פתרונות להקל עלינו ההורים בלי לחשוב מה הצרכים של התינוקות? הרי לא יתכן שכל התינוקות ״מקולקלים״, ״קשים״ ״מניפולטיביים״ באופן שאמהות צריכות להערים על התינוקות שלהן בכל מיני תחבולות כמו הוצאת הפטמה מהפה, לברוח לו מהחדר, להמעיט באינטרקציה איתו כי אולי הוא ״ינצל״ את הסיטואציה..איך הגענו למצב שצריך לחפש שיטות שלא להיות במעורבות יתר עם התינוק? בספר גם הוסיפו מילות עידוד להורים: אל יאוש והיו עקביים!! כי התינוק הקטן והעקשן הזה ינסה שוב ושוב.. אז אולי נרים לרגע את הראש מהספר ונסתכל על הצד התינוקי? יש כאן יצור חסר אונים ותלותי שמנסה לתקשר איתנו בשפתו שלו (בכי, מגע, הנקה) שאומר לנו: ״קשה לי, אני לא יודע אפילו מה אני מרגיש.. אולי אני רעב, או בעצם עייף ואולי אני פוחד? אני באמת עוד לא מספיק בשל כדי לדעת אפילו בעצמי מה התשובה, אבל איזה מזל שאת כאן אמא! כי את המענה לכל הצרכים שלי וכשאת לידי אני שבע, אני רגוע, אני בטוח! אל תלכי אמא.. בבקשה תקשיבי לי ולא לקולות האלו!, אל תתיאשי ממני״ אז בפעם הבאה שאת קוראת ספר הורים או שומעת כל מיני המלצות או דעות מחברה או קרובת משפחה, זכרי: בעולם נורמלי אנחנו היינו אמורים להתאים את עצמנו לבייבי שלנו ולא הוא זה שאמור להתאים את עצמו אלינו… ועד שנחזור לנורמליות, חבקי חזק חזק את הבייבי/פעוט שלך ותזכירי לו/לה כמה את אוהבת אותו/ה❤️ מעותק מי ענת יערי 💕

היא שלחה לי הודעה וסיפרה שהבייבי שלה בן 4.5 חודשים, התחיל להתעורר ולהיות עירני בלילה. הוא מחייך אליה, מגרגר בהנאה והיא מתלבטת האם להתחיל להתהלך איתו בבית במנשא, לקפוץ על הכדור או אולי זה הזמן ליעוץ שינה? חשבתי שזה מספיק חשוב לשתף אתכן בתשובה שלי: 👈״אז בואי נתחיל מהסוף. אם הבייבי שלך היה יכול לישון כל הלילה, הוא כנראה היה עושה את זה! אבל השינויים הדרמטיים שהוא עובר בחודשי חייו הראשונים משפיעים גם על השינה שלו. זה בדיוק השלב שמאוד אוהבים לכנות בתור ״רגרסיה בשינה״ כי חלק גדול מהתינוקות שפתחו פערים של 4-5 שעות בלילה עשויים להתעורר שוב באופן תכוף יותר, חלק יתעוררו במהלך הלילה ויהיו ממש עירניים. ובעצם כל הזמן מתקיימים שינויים בדפוסי השינה שלהם. האם זה אומר שמשהו לא בסדר עם הבייבי שלך ? שיש לו בעיה שדורשת פתרון? לא🤷‍♀️ זה אומר שהוא נורמלי ומתפתח גופנית ומנטלית בקצב מהיר מאוד, והשינויים הללו יכולים לגרום לו לקום. 👈כשהוא קם, הציפייה הבסיסית שלו שתעזרי לו לחזור לישון. אז נכון, אל תדליקי את האורות ואל תייצרי אוירת משחק, אבל נסי לספק עבורו סביבה רגועה, תומכת, נינוחה שתאפשר לו להוריד הילוך ולהרדם. 👈הרדמות עצמאית היא לא מיומנות שאת צריכה ללמד את הבייבי שלך וגם לא הרגעה עצמית. תינוקות לא מסוגלים להרגיע את עצמם כי המוח שלהם לא מספיק בשל לכך. הם יכולים להגיב לתחושות סטרס ולהתריע שהם זקוקים לוויסות, אבל אין להם שום יכולת להתמודד בכוחות עצמם. 👈לכן הבייבי שלך צריך אותך, את הנוכחות שלך והתגובה ההולמת שלך שמעבירה לו מסר ששינה היא דבר בטוח. כשאת שם, המוח הבשל שלך מתקשר עם המוח הפחות בשל שלו ומעביר לו מסרים ואיתותים באמצעות המגע ביניכם, הפרשת הורמונים וגם ההנקה! כל אלו מפחיתים עבורו את הסטרס ועוזרים לו לפתח את החלקים במוח שלו (הקורטקס וההיפוקמפוס), שאחראיים על ויסות התחושות, הרגשות והיכולת להתמודד עם סטרס. 👈אז הכי חשוב לי שתביני שהתעוררויות בלילה הן נורמליות, ששינה היא מיומנות שתתפתח ככל שהבייבי שלך יגדל, שיכולים להיות שינויים דינמיים בדפוסי השינה שלו לאורך השנים הראשונות (כן, בכל פעם מסיבה אחרת 😉). ותזכרי, את מגדלת ומטפחת את הדור הבא, את באמת עושה דבר מופלא ועצום!!😍🥰 ובסוף בסוף? זה פשוט עובר!! כי ככה תינוקות גדלים ושום דבר לא השתנה באופן שהם מתנהגים. השינוי חל בציפיות הלא ריאליות שהתבססו כאן בשנים האחרונות… מעותק מי ענת יערי 💕