חנוך

משמעות השם חנוך

חנוך הוא שם עברי עתיק ומכובד, השואב את משמעותו מהשורש ח.נ.כ שפירושו "חינוך", "הכשרה" או "חנוכה והתחלה חדשה". השם מופיע בתנך פעמיים: חנוך בן קין, ועיקר - חנוך בן ירד, דמות מיוחדת במיוחד שהייתה בן שבע דורות לאדם הראשון. על חנוך בן ירד נאמר בבראשית "ויתהלך חנוך את האלוהים ואיננו כי לקח אותו אלוהים", משפט מסתורי המעיד על צדקותו יוצאת הדופן ועל כך שלא מת מיתה רגילה אלא נלקח לשמיים בחייו. חנוך נחשב לאחד משבעה אנשים שנכנסו לגן עדן בחייהם, ומסורות רבות מייחסות לו חכמה עמוקה, כתיבת ספרים מיסטיים וקשר מיוחד עם העולמות העליונים. אנשים הנושאים את השם חנוך נתפסים לעיתים קרובות כבעלי נטייה לחשיבה עמוקה, רוחניות, חיפוש אחר משמעות והבנה, ויכולת חינוכית טבעית. הם נחשבים למורים מולדים, בעלי סבלנות ויכולת להנחות אחרים בדרכם. השם נושא אופי של התחדשות, התפתחות והתעלות, ומבטא את הרעיון שהחיים הם מסע מתמיד של למידה וצמיחה רוחנית.