בתיה

משמעות השם בתיה

בתיה הוא שם עברי עתיק ויפהפה, שמשמעותו "בת ה'" או "בת אלוהים". השם מורכב משני חלקים: "בת" שפירושו בת או ילדה, ו"יה" שהוא אחד משמות הקודש של האל. בתיה מוזכרת במקרא כבתו של פרעה, זו שמצאה את משה תינוק בסוף הנילוס והצילה אותו ממוות בטוב. על פי המדרש, בתיה זכתה לשם הזה דווקא בגלל מעשה החסד הגדול שלה - היא מרדה באביה ובאמונתו, אימצה את משה העברי וגידלה אותו כבנה, ובכך הפכה ל"בת ה'" ממש. חז"ל מספרים שבזכות מעשה זה, בתיה זכתה להיכנס לגן עדן בחייה. נשים הנושאות את השם בתיה נתפסות לעתים קרובות כבעלות אופי חזק ועצמאי, בעלות אומץ לב לעמוד על דעתהן גם מול התנגדות, חמלה עמוקה כלפי הזולת, ונכונות להקריב למען אחרים. יש בהן שילוב נדיר של עדינות נשית וכוח פנימי, וכמו בתיה המקראית, הן יודעות לזהות את הטוב ולפעול למענו גם כשהדרך אינה פשוטה.