סיפור הלידה שלי ילדתי לפני שלושה שבועות ורק עכשיו התאוששתי.. בא אדר הלכתי לעשות בדיקת מוניטור שגרתית בקופה והתלננתי על כאבי למטה לא משהו רציני הבדיקה יצאה טובה ובכל זאת בגלל התלונה שלחו אותי לבית חולים הלכתי לבני ציון שם עשו לי בדיקה במוניטור הייתה ירידת דופק הרופאים אמרו לי שאני צריכה להיכנס לחדר לידה לעבור זירוז .. סירבתי לא הייתי מוכנה ללידה ורציתי שזה יבוא טביעי הצוות והמשפחה שכנעו אותי ואמרו שאולי השלייה הזדקנה ויש מצוקה. נכנסתי לחדר לידה נתנו לי זירוז למטה (שכחתי את השם ) ואמרו לי בגלל שזה לידה ראשונה זה הולך להיות לידה ארוכה.. נפה לשם התחילו לי צירים שהתגברו והתגברו וכשאמר לי לצוות הם אמרו שזה בקטנה ואנסה לישון כי יש עוד זמן .. מפה לשם פתאום התחלתי להרגיש מים יורדים בלי שליטה הייתי בטוחה שזה מים קראתי לאחות, זה לא היה מים אלא דימום שהתחיל .. כנראה שחלק מהשפעה התנתק. תוך שניות כל צוות הרופאים והאחיות היו סביבי והתחילו להכין אותי לחדר ניתוח.. הייתי בלחץ היסטרי ולא רציתי ניתוח.. הרוםאים החליטו לתת לי עוד צ’אנס הוציאו לי את הזירוז פקעו לי את המים וחיכו לראות איל הדברים יזדרזו . הצירים התחזקו והדוםק של העובר עלה במורה מטורפת ואז ירד בצורה משמעותית כולם היו בלחץ במיוחד אני., הצירים התחזקו וביקשתי אפידורל הזריקו לי פעמיים וזה לא עבד עלי במשך לילה שלם סבלתי מצירים עד שפשוט צרחתי והתפתלתי הביאו לי גז צחוק ואז הביאו מישהו אחר שיעשה לי אפידורל והוא הזריק לי מחדש ואז התחיל להשפיע עלי .. נתנו לי זירוז נוסף לווריד ברגע שהכניסו לי אותו הקטנה נכנסה למצוקה משמעותית ומיד הפסיקו לי הביאו לי דיקור וניסו לזרז לי אחרי כמה שעות בדקו לי את הפתיחה והיא הייתה רק 4 וחצי ניסו שוב לתת לי זירוז והיא נכנסה למצוקה והייתה ירידה בדופק.. לא הייתה ברירה אלא להכניס אותי לחדר ניצוח חירום.. בכיתי ולא רציתי אבל אמרו לי שאם לא אכנס עכשיו יהיו השלכות על התינוק לאורך כל חיו נכנסתי לחדר ניתוח. חייבת לשבח את המוות המטורף של בני מיון שהיו איתי.. הייתה שם אחות שבמשך כל הניתוח החזיקה לי את היד ודיברה אלי הייתה דם בשבילי ברגע של משבר ופחד מדהימה הביאה לי את התינוקת מהממת שלי והראתה לי אותה .. אחרי זה לקח לי זמן להתאושש אבל נלחמתי להניק ולהיות עם הקטנה יום לאחר הלידה באישפוז הוצאתי אותה מהתינוקייה ונתתי לה לאכול פתאום בן רגע היא הכחילה אני הרמתי אותה מהר ובעלי רץ לאחות היא באה מהר לקחה אותה ורצה איתה לתינוק חיה ואנחנו אחריה .. משם חיברו אותה למכונה והשאירו אותה בהשגחה בקושי יכולתי להיות איתה משם העבירו אותה לפגייה עשו לה שטיפת קיבה בגלל שהיא בלעה הרבה מי שפיר ברחם .. גם אירי היו לה ירידה בחמצן אמרו שזה כנראה חוסר בשלות.. אני ביקשתי מהבית חולים להישאר עוד כמה ימים באשפוז בשביל להיות קרובה עד שהתחילו לי התקפי חרדה ופחדתי שאני עומדת להיכנס לדיכאון.. השתחררתי הביתה ובכל יום הגעתי להיות איתה.. זב ימים מאוד קשים מלאי בכי והתפרקות.. הייתי מאוד חלשה חשבתי שזה בגלל הלידה.. אבל אחרי כמה ימים הרגשתי שאני לא יכולה משהו לא בסדר התייעצתי עם הרופאה בדקתי חום והיה לי 40 חום אישפוז אותי שוב היה לי חיידק בשתן ושאריות באיים וגודש.. הייתי עסוקה כל-כך בה שלא שמתי לב אלי..

גלולות יאז פלוס ממתי אני מוגנת עם הגלולות? ישר מהכדור הראשון?

שבוע 39 אני באמת צריכה לפרק! אני יודעת שצריך להמשיך לעקוב אחרי התנועות של העובר במיוחד בשבועות האחרונים ואני מקפידה לעשות את זה! אבל לפעמים יש פחות לפעמים יש יותר! והיום הייתי כל הזמן עסוקה ורק לפני שעתיים ישבתי לעקוב ולהרגיש, לא הרגשתי, אבל אני מאוד עייפה, גם פיזית וגם נפשית, התחלתי לבכות כמו מפגרת והרגשתי את ההרגשה של ״זהו דייי נמאס לי״ ושאני רוצה שזה יסתיים, ברג מסוים גם מחשבות מטרידות כמו שאפילו לא אכפת לי מה הולך לקרות עפ ההריון הזה גם עלו לי עכשיו אני מרגישה אשמה, אני מפחדת שבלל המחבות האלה ייקרה משהו רע, גם כך רני מכירה מישהי שאיבדה את העובר שלה בשבוע 40 והמחשבות האלה תוקפות אותי מתחילת ההריון! אני רוצה להרגיש שוב את ההתלהבות של הספירה לאחור וההתלהבות לראות את הבת שלי, אני מפחדת שאיבדתי אותה מקוב הלחץ והפחד 😣😣😣😣

שבוע 31 ויש לי קקי שחור 😖 תרגיעו אותי זה מהברזל נכון? העלו לי את המינון לפעמיים ביום..

נראה לי שאני חווה צירים שבוע 37 כאבי תופת נרדמת ומתעוררת מכאב חד ושוב.. לא מצליחה לתזמן, כי רק עכשיו נכנעתי לכאב והתעוררתי

מזה. אומר סיכוי לבן או בת לא הבנתי כלכך איך זה עובד חחח