דיקלקטין מישהי יודעת אם אני יכולה לאכול משהו קליל לפני שאני לוקחת את הכדור הזה? או שחייב לשתות אותו על קיבה ריקה? תודה

אבא ואמא של שבת פוסט שיצא לי לראות בפייסבוק קטי לתשומת ליבך.. Yael Shalish Perets ״אמא, העוגה שלך לא היתה טובה. כל הילדים זרקו אותה לפח״. שלושה וחצי חודשים הבת שלי ממתינה בסבלנות שיגיע תורה להיות אמא של שבת. ״אמא מתי יהיה כבר חנוכה?״ היא שואלת, כי יודעת שאחרי חנוכה היום המיוחל יגיע. זה נשמע אולי דרמטי, אבל בשביל ילדים צעירים זה הכל - לשבת ליד הגננת, לקשור מטפחת על הראש, להדליק את הנרות. וזה כבר לא שייך לאמונה או לבית שממנו הם מגיעים. זה הרגע האחד הפשוט והאמיתי הזה שהוא כל כך חגיגי והוא שלהם. אז ביום שישי האחרון הגיע תורה. יום קודם כבר עמלה על אפיית העוגה עם אבא שלה (אמא של שבת נדרשת להביא עוגה, אבא של שבת שתי חלות), כי מה יותר מיוחד ואמיתי בשביל ילד מאשר לאפות עוגה עם אבא או אמא שלו? בשישי בבוקר התעוררה בהתרגשות כבר ב6:00 וסיפרה לכל הבית שלב אחר שלב מה היא תעשה היום בתור אמא של שבת. ההתרגשות נזלה לה מהעיניים וזה היה מקסים. לגן היא הגיעה אוחזת בעוגת שוקולד עם סוכריות, מלאה בגאווה והתרגשות. נפרדה ממני לשלום ורצה לגננת להתחיל כבר את היום החגיגי הזה. 12:45- מגיעים לאסוף אותה מהגן. הילדה שלי שמחה ועצובה, ואני מניחה שזו ההתרגשות ונפילת המתח שעושות את שלהן. מהגן אנחנו יוצאות כשהיא בוכה. אבל זה בסדר, זו ההתרגשות. אני מחבקת אותה חזק ואנחנו ביחד. מגיע הערב ואיתו המייל מהגננת עם התמונות מקבלת השבת. נוהל שגרתי אצלנו בגן. פותחת את התמונות ומוצאת תמונה אחת שקצת הפריעה לי, אבל המשכתי הלאה, כי בטח זה הפריע רק לי ולא לבת שלי. לא אצרף את התמונה מתוך כבוד ואהבה לילדים ולהורים, אך אתאר את מה שרואים- שולחן קבלת השבת ערוך יפה. הבת של יושבת בצד אחד שלו עם עוגת שוקולד וסוכריות בידיה. העיניים שלה לא על העוגה שלה, אלא על סלסלת הענק של המתנות הממותגות שאיתה הגיע אבא של שבת. הר של מתנות לכל הילדים מלוות בכיתובים הנושאים את שמו של אבא של שבת. וכל זה באמצע הטקס, על הטקס, במקום הטקס. כששאלתי את הבת שלי איך היה להיות אמא של שבת היא לא סיפרה על הנרות, לא על הברכות ולא על החלות. היא ענתה ״אמא, העוגה שלך לא היתה טובה. X אמר שהיא מגעילה. כל הילדים זרקו אותה לפח״. זו היתה החוויה של הבת שלי מהיום שכל כך חיכתה לו. ההשוואה הזו על שולחן השבת בחסות הגן הרגה את הקסם. בדמעות חנוקות חיבקתי אותה ובמילים שלי החזרתי לה את החיוך לפנים. אבל מי יחזיר לי את החיוך לפנים? הורים, בבקשה. תפסיקו. בבקשה. למה צריך מתנות ממותגות בכל ארוע קסום וטהור? למה להרוס דברים כל כך פשוטים ויפים? הילדים שלנו לא צריכים דגי זהב עטופים בדפי סוכר עם תמונה של חברים שלהם כדי להרגיש טוב. הם צריכים עוגת שוקולד עם סוכריות, ואבא ואמא לאפות אותה איתם, וחיבוק חזק מלא באהבה. בבקשה תפסיקו. ואם לא, לפחות תחשבו כחברה מה זה עושה לנו. תחרות, תחושת גדלות, השפלה, תבוסה, האדרה של כלום. הילדים מפתחים סף ריגוש שיוצא מכלל שליטה, ואנחנו מתפלאים שהם חצופים, לא מכבדים, מרגישים שמגיע להם הכל. עוד לא ראיתי ילד שמאושר ממתנה ממותגת יותר מילד שקיבל חתיכת עוגה. רק אמהות מאושרות ראיתי, וגם זה בספק. אז בבקשה, תפסיקו. (מי שרוצה לשתף - תבורכו. זו משימה חינוכית של כולנו)

לא קשור להריון איך המידות בגולף קידס ?? לילד בן 4 איזה מידה הייתם לוקחות ?

רדיאטור על איזה רדיאטור אתן ממליצות?

בנותתתתתתת!!! 🙏 היי בנות אני נמצאת בשבוע 7+3 ב26/3 אמורים לנסוע עם הילדה לסופ"ש במלון באילת (לפסטיגל) אני לא יודעת אם לבטל עקב הקורונה אני עובדת עיצות, מה הייתן עושות? 😩 🙏🙏🙏

חמתי והגיסות-עצה בס"ד הי בנות אשמח להתיעץ איתן, האם לדבר או להעביר הלאה. חמתי בן אדם מאוד שמתערב. היו פעמים שהיא רצה לגור איתי ועם בעלי, עכשיו היא גרה אצל הבת שלה. יש לה 3 בנות ובעלי הכי קטן. (כבר התחלה של דרמה😂) יש לה הרבה חרדות והיא גם לוקחת כדורים. אם אני או בעלי לא היינו מדברים איתה פעם ביום היא הייתה בוכה לנו שאנחנו לא אוהבים אותה וששכחנו אותה ומילים מאוד דרמטיות.. שלא איכפת לנו וזה אחרי יום אחד שלא דיברנו כן?! כמובן שמאוד חשוב לי הקשר שלה ושל בעלי. אנחנו מאוד מכבדים. הוא מדבר איתה פעם ביום ועכשיו זה עבר לבן שלנו. (בן 3 חודשים). עוד מלפני הלידה כל המשפחה של בעלי (האמא ו2 האחיות היותר צעירות) היו זורקים יותר מידי "הצעות" מצפוניות לגבי החיים שלנו. *איפה נגור, לא להתרחק מהאמא. (אנחנו גרים 10 דק נסיעה והם רוצים שנתקרב אליהם יותר). הזיה. יש רכב תניעי תהואי. *אחותו דיברה עם בעלי שאני אכניס את חמתי ללידה וניסתה לשכנע אותו (לא יודעת מאיפה החוצפה) אחרי שדיברתי עם חמתי ישירות ואמרתי שאני לא מעוניינת באף אחד מלבד בעלי ודולה. בעלי סיפר לי וכתבתי לה ממש יפה שבשורה התחתונה זה לא עניין שלהם מה יהיה לי בחדר לידה. *אחותו היותר גדולה לחצה עלי להיות אצל חמתי אחרי הלידה. אם זה היה נובע ממקום לעזור, מציעים-משחררים. היה מסע שכנועים שאני אשאר אצל האמא אחרי לידה למרות שאני בצורה מאוד ברורה הבהרתי שאני לא מעוניינת. היא אמרה" אני יודעת שאת רואה אותי כאישה מאוד עצמאית, מבטיחה לך שאת לא תסתדרי" (חחח ממש לא רואה אותה ככה. הן כולן אובססיביות לאמא שלהן). והסתדרתי מצויין אגב:) אין כמו בבית. ועוד המון דברים כאלה לגבי המון נושאים שלא נוגעים אליהם. (ניסיון להיות מעורבים בכוח). עכשיו כשילדתי את בנינו הבכור. אוי ואבוי... העניינים מתחממים. כשאני מגיעה לשם, אמא שלו מרימה אותו כמו חוטפת אותו אפילו אם הוא עוד מנומנם. היא עושה איתי תחרויות ריצה מי תספיק להרים קודם כשהוא מתעורר, שמה אותו בתנוחות שהוא לא אוהב למרות שאני מבקשת, מעירה הערות. אנחנו דתיים ואין שם שום דבר שקשור בדת מבחינת התנהגות ומראות רעים בטלוויזה. האמא רגילה לטפל בילדים של כל החיות. אצלי זה לא יקרה למרות כל מסעי השכנועה המעוסים שלה ושל האחיות שמנסות לגונן עליה. למרות כל זה כמובן שלעולם לא ארחיק את הבן שלי מהמשפחה שלהם, זה לא הקטע שלי בכלל. הוא לא הולך לשם לבד עם בעלי כי הוא בן 4 חודשים ועדיין יונק. (כמובן שגם לא סומכת אבל לא נותנת לזה חשיבות). האמא רוצה לראות את הבן שלנו פעם בשבוע. אין שום בעיה כמובן.. מובן וברור. בעלי עובד קשה ויש פעמים שעובר שבועיים ולא מסתדר להגיע. תניעי רכב ותבואי. מיליון פעם אנחנו אומרים לה. לבד אני לא אגיע לשם. רע לי שם ואני לא באה לרצות אף אחד. לא פלא שרע לי שם. יום שישי האחרון הרגשתי רע כל הבישולים כי הרשתי שהם לא מפסיקים לזבל עלי... ממש כמו מועקה. ובאמת לקראת שבת פתאום אחותו שולחת לי שבת שלם מאמי וגם למלך הקטן. (חשוב לציין שהצביעות שם חוגגת). אחר כך בעלה של אחותי והבת שלהם ניסו להתקשר בוידאו לראות את הילד. זה דברים שהם מעולם לא עשו לפני כן. הכי הוכחה שמה שהרגשתי נכון😂 את בעלי אני הכי משתדלת בעולם שלא לערב כמובן ביני לבין משפחתו. זה ממש עושה לו רע. ואני לא רוצה שהוא יעמוד נגדם או ירגיש בין לבין. כמובן שגם הם לא מלכלכים עלי לידו. מה אתן אומרות? לדבר או לא לדבר?