חמתי והגיסות-עצה בס"ד הי בנות אשמח להתיעץ איתן, האם לדבר או להעביר הלאה. חמתי בן אדם מאוד שמתערב. היו פעמים שהיא רצה לגור איתי ועם בעלי, עכשיו היא גרה אצל הבת שלה. יש לה 3 בנות ובעלי הכי קטן. (כבר התחלה של דרמה😂) יש לה הרבה חרדות והיא גם לוקחת כדורים. אם אני או בעלי לא היינו מדברים איתה פעם ביום היא הייתה בוכה לנו שאנחנו לא אוהבים אותה וששכחנו אותה ומילים מאוד דרמטיות.. שלא איכפת לנו וזה אחרי יום אחד שלא דיברנו כן?! כמובן שמאוד חשוב לי הקשר שלה ושל בעלי. אנחנו מאוד מכבדים. הוא מדבר איתה פעם ביום ועכשיו זה עבר לבן שלנו. (בן 3 חודשים). עוד מלפני הלידה כל המשפחה של בעלי (האמא ו2 האחיות היותר צעירות) היו זורקים יותר מידי "הצעות" מצפוניות לגבי החיים שלנו. *איפה נגור, לא להתרחק מהאמא. (אנחנו גרים 10 דק נסיעה והם רוצים שנתקרב אליהם יותר). הזיה. יש רכב תניעי תהואי. *אחותו דיברה עם בעלי שאני אכניס את חמתי ללידה וניסתה לשכנע אותו (לא יודעת מאיפה החוצפה) אחרי שדיברתי עם חמתי ישירות ואמרתי שאני לא מעוניינת באף אחד מלבד בעלי ודולה. בעלי סיפר לי וכתבתי לה ממש יפה שבשורה התחתונה זה לא עניין שלהם מה יהיה לי בחדר לידה. *אחותו היותר גדולה לחצה עלי להיות אצל חמתי אחרי הלידה. אם זה היה נובע ממקום לעזור, מציעים-משחררים. היה מסע שכנועים שאני אשאר אצל האמא אחרי לידה למרות שאני בצורה מאוד ברורה הבהרתי שאני לא מעוניינת. היא אמרה" אני יודעת שאת רואה אותי כאישה מאוד עצמאית, מבטיחה לך שאת לא תסתדרי" (חחח ממש לא רואה אותה ככה. הן כולן אובססיביות לאמא שלהן). והסתדרתי מצויין אגב:) אין כמו בבית. ועוד המון דברים כאלה לגבי המון נושאים שלא נוגעים אליהם. (ניסיון להיות מעורבים בכוח). עכשיו כשילדתי את בנינו הבכור. אוי ואבוי... העניינים מתחממים. כשאני מגיעה לשם, אמא שלו מרימה אותו כמו חוטפת אותו אפילו אם הוא עוד מנומנם. היא עושה איתי תחרויות ריצה מי תספיק להרים קודם כשהוא מתעורר, שמה אותו בתנוחות שהוא לא אוהב למרות שאני מבקשת, מעירה הערות. אנחנו דתיים ואין שם שום דבר שקשור בדת מבחינת התנהגות ומראות רעים בטלוויזה. האמא רגילה לטפל בילדים של כל החיות. אצלי זה לא יקרה למרות כל מסעי השכנועה המעוסים שלה ושל האחיות שמנסות לגונן עליה. למרות כל זה כמובן שלעולם לא ארחיק את הבן שלי מהמשפחה שלהם, זה לא הקטע שלי בכלל. הוא לא הולך לשם לבד עם בעלי כי הוא בן 4 חודשים ועדיין יונק. (כמובן שגם לא סומכת אבל לא נותנת לזה חשיבות). האמא רוצה לראות את הבן שלנו פעם בשבוע. אין שום בעיה כמובן.. מובן וברור. בעלי עובד קשה ויש פעמים שעובר שבועיים ולא מסתדר להגיע. תניעי רכב ותבואי. מיליון פעם אנחנו אומרים לה. לבד אני לא אגיע לשם. רע לי שם ואני לא באה לרצות אף אחד. לא פלא שרע לי שם. יום שישי האחרון הרגשתי רע כל הבישולים כי הרשתי שהם לא מפסיקים לזבל עלי... ממש כמו מועקה. ובאמת לקראת שבת פתאום אחותו שולחת לי שבת שלם מאמי וגם למלך הקטן. (חשוב לציין שהצביעות שם חוגגת). אחר כך בעלה של אחותי והבת שלהם ניסו להתקשר בוידאו לראות את הילד. זה דברים שהם מעולם לא עשו לפני כן. הכי הוכחה שמה שהרגשתי נכון😂 את בעלי אני הכי משתדלת בעולם שלא לערב כמובן ביני לבין משפחתו. זה ממש עושה לו רע. ואני לא רוצה שהוא יעמוד נגדם או ירגיש בין לבין. כמובן שגם הם לא מלכלכים עלי לידו. מה אתן אומרות? לדבר או לא לדבר?