אני בשבוע 7 ממש קרובה אלייך.. ומאוד מבינה את התחושות שלך של עייפות וחוסר ישק ואנרגיה.. אני לא אומרת מניסיון אבל ממה שקראתי כאן בנות כותבות שההתחלה היא כזו אבל לאט לאט זה משתפר.. שהשבועות הראשונים הם הכי קשים והגוף עדיין עובר תהליכים שחדשים לו. אני גם מאמינה שאחרי שתחליטי לספר לסביבה יהיה לך יותר קל כי יקלו עלייך. בכל מקרה נראה לי שכדאי לך לנוח הרבה שאת בבית ולמצוא דברים שאת כן אוהבת שיעלו לך את האנרגיה (:

דווקא בשליש הראשון הכי קשה יש חולשה ועייפות היסטרית ואחר כך זה משתפר . התחושות לגיטימיות .

ברור שזה כנראה זמני... כרגע מצופה ממני להיות 100% כולל עמידה בזמנים וביעדים ולהיות סבלנית, אמפטית ומכילה (זו לא עבודה משרדית שאני יכולה לקחת הפסקות קטנות באמצע היום או סתם ככה לצאת יותר מוקדם מהעבודה ואין אפשרות לעבודה מהבית) ועוד מוקדם לי לשתף ולהסביר למה זה לא הולך ופשוט לא איכפת לי לא מהעבודה ולא מהמטופלים כרגע... וחוסר תפקוד שלי פוגע במטופלים בוודאות אבל אני מפחדת לדחוף את עצמי יותר מדי...

אני הכי מבינה אותך בעולם!! גם אני עובדת ב100% משרה במקצוע טיפולי ופשוט נעלמה לי היכולת להיות אמפתית.. כן חשוב לי לצאת מהעבודה הנוכחית לחופשת לידה אז כרגע אני פשוט סובלת את זה ומנסה לעבור את הימים (שבוע 22..) מה שכן ממש עוזר זה לקחת ימי מחלה.. הריון זה לא מחלה אבל כרגע את לא יכולה להסביר מה עובר עליך אז עדיף שתעשי לך ימים כאלה של הפסקות קצת מהעומס. וגם כשמספרים בעיקר לצוות זה עושה ממש הקלה. יכולים להבין אותך יותר ותוכלי גם לדבר על זה בהדרכות.. ודבר אחרון שאני גם אומרת לעצמי- הכי טבעי בעולם להרגיש ככה כשמשהו כל כך גדול מתחולל בתוכך.. את לא פחות חשובה מהמטופלים גם אם זה אומר שכרגע את לא יכולה לתת את ה100 אחוז.. גם לך מגיע לפעמים להתעסק בעצמך..