עוד מעט 4 חודשים אחריי לישה המצב עם בעלי גרועעעעעע אני לא יכולה לשמוע אותו עכשיו קצת מקורר אז ישן בסלון ואני שמחה!!! האמת זה מפחיד אותי. מרגישה שפתאום אחריי הלידה והזמן שעבר הבנתי באמת עם מי אני חייה פתאום נפלו כאלה אסימונים ככה בלי להתכוון...נגיד... שמתי לב שאני ממש גמורה וקשה לי הוא כזה סוג של מתעלם... מעדיף להמשיך להיות בפלא...לעשות מה שרגיל לעשות... אני בוכה...הוא לא מרגיע נהיה אדיש... לא הכי מתלהב לשמור על הילדה כי זה קשה לו מאוד..רק עם זה משהו חשוב ממש. אני מרגישה שהוא דואג קודם כל לעצמו. וזה לא שהוא השתנה... אני פשוט לא ראיתי את זה... רק עכשיו קולטת שככה הוא היה תמיד. אבל לא הפריע לי כי כמה כבר היתי צריכה אותו...מבינות? לא מצליחה לסדר את המחשבות ולזקק את מה שאני מרגישה עם זה... אשמח לדבר לתובנות שלכן בנות ממש קשה לי אולח אני לא אוהבת אןתו יותר?! אני רק מתעצבנת ממנו מהתשובות שלו מזה שכבייכול הכל בחיים ממשיך אצלו כרגיל לא כמוני בלי ספונטניות בלי שעות שינה כל הזמן קוראת ומנסה להבין מה טוב לתינוקת מה יכולה לעשות שיעזור לה יפתח אותה יעזור לה להתמודד עם הקפיצות גדילה וכו... בבקשה תגידו לי משהו חייבת לשמוע משהו מבחוץ אולי ייעוץ? מה אומרות?