אני מרגישה שאני בנאדם רע. שאני צריכה לבחור בין להיות חרא של אמא לבין להיות חרא של רעיה. בעלי עובד מאוד קשה בשתי עבודות כי אין לנו הרבה כסף והוצאנו את כל מה שהיה לנו בקניות לתינוק (סלקל, עריסה, משאבה, בקבוקים, בגדים, שידה , מגבונים, אמבטיה , ובאמת כל מה שצריך לתינוק) ולא נשאר לנו כלום, הגענו ממש להכי הרבה מינוס שהבנק הסכים לנו. והתינוק בן שבועיים ואני מניקה והוא כל הזמן רוצה ידיים ואם אני שמה אותו בעריסה אז הוא ישר מתעורר ומתחיל לבכות ואני מרגישה חרא של אמא שאני נותנת לו לבכות רק כי הוא צריך חום ואהבה, ואני חושבת לעצמי שהוא כאילו רק יצא מהבטן שלי שהוא גדל בה 9 חודשים. ומבחינתו זה פשוט החודש העשירי ומנסה לחבק ולהשאיר אותו לישון על הידיים. אבל אז בעלי חוזר הביתה אחרי שעבד ב-2 עבודות (ויש ימים שיש לו גם עבודה שלישית שהוא מנקה חדרי מדרגות בלילה), ואין לו כביסה נקייה אז הוא צריך לכבס, ואין לו אוכל מוכן אז הוא צריך להכין לעצמו ואז אני מרגישה חרא של אישה. פשוט מרגישה כישלון.