אני אמא לא טובה. צעקתי עליה במקלחת כשהיא נלחצה מהמים בעיניים וצרחה, צעקתי ממש. הגזמתי. התעצבנתי עלייה בצחצוח שיניים כי היא זזה ומפריעה וכבר מאוד מאוחר. הייתי חסרת סבלנות כששכבתי איתה לישון כי היא לא הולכת לישון, היא משחקת. הייתי חסרת סבלנות, לא נעימה, לא מכילה, לא אמא כמו בספרים ובשירים. והיא ילדה שרק רוצה לשחק ולשמוח במקום ללכת לישון, ואני רק אמא שרק רוצה שקט כי לחוץ לי וקשה לי וחנוק לי, אין לי אויר! וכבר מאוחר..צריך לישון. וכשהיא כבר ישנה, אני תוהה מה היא מרגישה, איך כל זה השפיע עליה? על מה היא חושבת? היא זוכרת שהיה לנו גם כייף היום? או שאולי היא פגועה או עצובה כי היא לא מבינה למה צעקתי שהיא צרחה במקלחת?  היא סך הכל נלחצה. היא לא מבינה למה אני כועסת שהיא משחקת בזמן הצחצוח שיניים שכבר מאוד מאוחר, היא סך הכל רצתה לצחוק. היא לא מבינה למה אמא חסרת סבלנות כשהיא משתטה במקום לישון היא סך הכל רצתה לשחק. היא לא מבינה שאמא היא רק בנאדם שזקוק לאויר,שסך הכל לא מבין את הדרך. ואמא מנסה להיות כמו בסיפורים ובשירים אבל אמא גם טועה. אני אמא שמנסה להיות טובה.