הבחילות מה קורה איתן?!?! איך מתמודדים ??? אני לא מקיאה אבל רק ההרגשה עם הבחילות גומרת אותי ומתישה

מה הייתן עושות? חברה טובה שלי ילדה שבועיים אחריי, תמיד היא משווה את הילד שלה לשלי. שלי קצת מתפתח קצת יותר מהר משלה (שזה בסדר גמור!!!) אבל אני מרגישה שהיא כל הזמן משווה ומקנאה וכאילו היא מתחרה איתי אני שונאת את ההרגשה הזאת כי זה כל ילד לעצמו. דיברתי איתה על זה כבר פעמיים והיא אומרת שזה השוואה בקטע טוב. מבחינתי אין דבר כזה קטע טוב שפותחים על הילד שלי מאה עיניים. הגעתי למצב שאני כבר לא מספרת לה פשוט ועכשיו היא עושה לי את זה בחידות "תגידי.. הילד שלך כבר עשה ככה...? כי הילד שלי כן עושה כבר...." לא יכולה לסבול את זה! מה עושים? מיואשת ממנה ואני כל כך אוהבת אותה!

חג עצוב עבר עליי :( העפתי את בעלי מהבית יום לפני החג כי נמאס לי שהוא מזלזל בי. חודש שלישי אני עובדת, מבשלת, מנקה, עושה קניות, שוב עובדת גם אחהצ. ההוא חוזר ב5 בערב מהים ועוד מעביר ביקורת על מה קניתי למה כמה ועוד מרשה לעצמו להגיד לי מטומטמת. כמעט רצחתי אותו ועדכנתי בכך גם את כל המשפחה שלו. למה שרק לי יהיה חג חרא. לא יודעת איפה הוא ומה עושה. אנחנו שומרים שבת וחג רק שאני חייבת להעסיק את עצמי ולא שמרתי כי קשה לי. לא בא לי שיחזור מאוד כועסת עליו נמאס לי ממנו. מצב שני עצוב לי שבתקופה שאמורה להיות הכי מאושרת שלנו הוא מתנהג ככה ולא מעריך. לא בא לי אנרגיות כאלה בחיים שלי שכל פעם שהוא מתעצבן עפה איזה קללה באויר. לא לרמה שלי ובמיוחד בהריון גורם לי כל הזמן להיות דרוכה ובסטרס מתי עוד פעם הוא יתהפך על משהו ש״לא בסדר״.

שבוע 37 הבטן מגרדת לי בטירוףףףףף מסביב לפופיק מרגישה שעוד שניה היא נקרעת ליייי אמאאאאא🥵🥵🥵 והכי מעצבן שאסור לגרדדדדד למישהי יש פתרון?

ילד בן חודש וחצי. אני חוששת שהתקרר. קצת מחרחר בנשימות. מה צריך לעשות?

אני לא יודעת אם זה מקום נכון לפרוק בו אבל הסיפור שלי הוא כך ומקווה שאמצא עצות אני אמא לילדה צקסימה בת 3, סטודנטית לתואר שני. כמעט ואף פעם לא עבדתי אך בסופו של דבר לפני כמה חודשים מצאתי עבודה שהיא קשורה ללימודים (לא ב100%) העבודה היא כמנהלת מעון יום כל הזמן הבוס היה אומר לי שלא להתרעב מבחינה ניהולית ופדגוגית כי יש מלא מלא התנגדות מצד המטפלות כלפיי (כי הם היו בקשר כל כך טוב עם המנהלת הקודמת). חלפו להם 4 חודשים ואז הוא לפני שבוע ביקש ממני שזהו, צריך להתקדם טיפה כי הוא מרגיש שאין אווירת עבודה של צוות ובכל הזדמנות המטפלות מחפשות טעות קטנה ותופסות אותה, ואני עייפתי מהן אבל מצד שני אוהבת את העבודה עצמה (את הצוות לא כלכך ולא כולן) כבר שבוע ואמי מרגישה שהבוס לוחץ ומחכה להישיגים אדירים בתקופה הקטנה הזו. למרות שאני התחלתי לכנס עם המטפלות ולהנחות אותן לצד ההדרכה שהן מקבלות ועוברות על הכל כמעט. זה כל כל מציף כי הוא מבקש המקסימום בתקופה כזו קצרה, אני סטודנטית לתואר שני שכמעט לא לומדת בבית בגלל השעות הקשות וגם שכחתי לומר שאני בתחילת היריון…. שבוע 8! היום כל כך בכיתי ולא רציתי לבכות ליד הילדה מרוב העצבים והלחץ הפנימי שיש בי אני לא יודעת אם זה בגלל ההורמונים או בגלל התקופה הקשה הזו. זה מלחיץ שעד כדי כך שלחתי לחברה שבא לי להפסיק לעבוד… אני לא יודעת איך להתקדם ממש אין לי מושג…. רוצה את העבודה אבל אני במצב ממש לא נוח לחץ בית ילדה הריון טרי לימודים….