אני לא יודעת אם זה מקום נכון לפרוק בו אבל הסיפור שלי הוא כך ומקווה שאמצא עצות אני אמא לילדה צקסימה בת 3, סטודנטית לתואר שני. כמעט ואף פעם לא עבדתי אך בסופו של דבר לפני כמה חודשים מצאתי עבודה שהיא קשורה ללימודים (לא ב100%) העבודה היא כמנהלת מעון יום כל הזמן הבוס היה אומר לי שלא להתרעב מבחינה ניהולית ופדגוגית כי יש מלא מלא התנגדות מצד המטפלות כלפיי (כי הם היו בקשר כל כך טוב עם המנהלת הקודמת). חלפו להם 4 חודשים ואז הוא לפני שבוע ביקש ממני שזהו, צריך להתקדם טיפה כי הוא מרגיש שאין אווירת עבודה של צוות ובכל הזדמנות המטפלות מחפשות טעות קטנה ותופסות אותה, ואני עייפתי מהן אבל מצד שני אוהבת את העבודה עצמה (את הצוות לא כלכך ולא כולן) כבר שבוע ואמי מרגישה שהבוס לוחץ ומחכה להישיגים אדירים בתקופה הקטנה הזו. למרות שאני התחלתי לכנס עם המטפלות ולהנחות אותן לצד ההדרכה שהן מקבלות ועוברות על הכל כמעט. זה כל כל מציף כי הוא מבקש המקסימום בתקופה כזו קצרה, אני סטודנטית לתואר שני שכמעט לא לומדת בבית בגלל השעות הקשות וגם שכחתי לומר שאני בתחילת היריון…. שבוע 8! היום כל כך בכיתי ולא רציתי לבכות ליד הילדה מרוב העצבים והלחץ הפנימי שיש בי אני לא יודעת אם זה בגלל ההורמונים או בגלל התקופה הקשה הזו. זה מלחיץ שעד כדי כך שלחתי לחברה שבא לי להפסיק לעבוד… אני לא יודעת איך להתקדם ממש אין לי מושג…. רוצה את העבודה אבל אני במצב ממש לא נוח לחץ בית ילדה הריון טרי לימודים….