נכנסתי לחודש שמיני ובמקביל נכנסתי לדיכאון. עד לא מזמן הייתי מתרגשת כשקטנצ׳יק זז לי בבטן ועכשיו הלב שלי נחמץ. אני אשכרה מתבאסת שזה מה שיש לי, בן טהור ומושלם, ומתבאסת מרגע הלידה. כן זה הכול סובב סביב השאלה אם לעשות או לא לעשות ברית, אבל לראשונה זה הגיע למצב שכל בחירה מבאסת אותי. לעשות ברית זה מזעזע אותי, לזרוק את הילד שלי לחוויה טראומטית בלי שום סיבה (ובבקשה לא לדבר איתי על סיבות בריאותיות כי זה חרטה, סיבות דתיות-לא מדבר אליי וסיבות אסתטיות- זה מה שנקרא ביוש גוף, בואו, גם פות זה לא האיבר הכי אסתטי וברוך השם שלא הגענו פה לכריתה של פותות של פעוטות). מצד שני אם לא אעשה ברית אצטרך להתמודד עם היקרים לי מכל, משפחה ובן זוג שהפקירו אותי לבד במערכה, ועוד מחשבות על סרטים רגשיים שיהיו או לא יהיו לקטנצ׳יק שלי בגיל ההתבגרות. אין פתרון, אין נכון או לא נכון, יש רק משקל עצום על נשמה טהורה שעוד חודשיים תצא לעולם ולא עשתה שום פשע בחייה. זהו פרקתי.