הריון 3 שבוע 31, כשגליתי על ההריון אמא שלי נפלה וסעדתי אותה, היה נורא.. היא נפטרה אחרי 3 חודשים שהיו סיוט וכשקמתי מהשבעה בעלי יצא לעוד סבב.. הוא סיים לפני שבוע ואחרי כמה ימים עברנו דירה. אנחנו עם 2 ילדים קטנים, יש לי עסק להחזיק וכלב. פרקנו בשבוע הזה את כל הארגזים כשהילדים חולים בטירוף ובוכים בלי הפסקה יחד איתנו כמעט בלי עזרה בכלל. עכשיו סוף סוף מרגישה שאפשר להרגע ויהיה לי רק את העסק. אני מרגישה ששלמתי מחיר פיזי קשה על התקופה הזאת. יש לי דליות מטורפות ברגליים, הבטן כאילו כבדה ולמטה ואני מתה מפחד על רצפת האגן. מרגישה שחייבת לטפל בעצמי... לצערי הרב לא הספקתי לעשות ספורט כמו שתכננתי שאעשה בהריון הזה (דווקא לפני ההריון עשיתי המון ואמרתי לעצמי שהפעם אני מוכנה אבל יש הפתעות בחיים...) מה הייתן עושות? פיזיותרפיה רצפת אגן? אקוובריו? יוגה להריון? פתאום אני קולטת שעוד מעט הלידה ואני מתה מפחד רוצה להכין את הגוף

איך מתמודדים עם פרידה ? אני יודעת שצריך להשקיע בעצמי , ולהיות מוקפת במשפחה וחברים אבל לא חושבת שזה גם יעזור לי אני מפחדת לשקוע בדיכאון קמתי ב3 לא מצליחה לחזור לישון ילדה בת כמעט שנתיים ועוד ילדה בדרך חודש רביעי הפרידה הזאת כואבת לי יותר כי אני זאת שרק נלחמתי הוא חוזר על אותם טעויות ומתנהג כמו רווק בן 22 יוצא לפעמים עד הבוקר ומסתיר דברים ולא מכבד ואחרי כמה שנים של נסיונות הבנתי שזה רק גומר אותי וכניראה שזה דפוס התנהגות ניסתי לדבר איתו מליון פעם ויותר רגוע מזה שהוא חוזר על אותם דברים הוא ישר תוקף ומתגונן וצועק ומאשים אותי והאמת שהייתי צריכה לקום וללכת ממזמן . אבל לפעמים קשה לקום וללכת . והכי כואב לי בסיפור שאני בסוף האשימה בהתנהגויות שלו אני סהכ רוצה בית טוב ובריא לא מבקשת יותר מזה אבל כניראה שלא הכל תלוי בי , ונימאס לי להיות אומללה