אז נולד לנו ילד שכבר בן 3 שבועות..שחיכינו לו 3 שנים, טיפולי ivf התקופה הזאת הייתה מלאה בציפייה, בתקווה, בבכי, בתסכול ששום דבר לא קורה ואז זה קרה, בטא חיובית! תקופת ההיריון הייתה אחת היפות בחיים שלי, מאוד נהנתי והייתי מאושרת. הגענו לשבוע 41, אחרי זירוז, האוצר שלנו הגיח לעולם! אחרי השחרור מהבית חולים התחלתי לראות רק את הקושי, את הרע, למה עשיתי את זה לעצמי, לעולם החיים שלי והזוגיות שלנו לא יחזרו למה שהיה. כביכול, הכל מעולה, יש בית, יש רכב, יש אהבה וזוגיות טובה , יש כלבה , יש משפחות וחברים מהממים, הכי חשוב יש את הילד שחיכינו לו כל כך!!! אבל אני כל יום מוצאת את עצמי שוב נופלת לחור השחור הזה של " זהו הלכו החיים הטובים" , לא מצליחה להשתחרר מזה.. וכשקצת יותר קשה למשל גזים, הילד בוכה ולא רגוע מסיבות כאלה ואחרות.. או חוסר שעות שינה שלנו, אז בכלל הכל נראה קשה, ממש קשה. אוף, מה עושים עם המחשבות האלה, החיים חוזרים למסלול בהמשך? ברור לי שהחיים יהיו שונים... אבל יהיה לי זמן שינה, יהיה לי זמן עם בעלי?😔