היי בנות סתם מחפשת לפרוק ואין לי למי.. יום חמישי אני אמורה לטבול בעזרת השם.. בעלי שכח וקבע עם חברים ללכת ליומולדת ולעזור לבעל היומולת (אמר לו שהוא יכין אוכל וכאלה) אמר לי לבוא איתו והכל ושנהנה ויהיה כיף. החברים שלו לא דתיים ואנחנו כן. בהתחלה אמרתי לו טוב למרות שתכלס ממש לא בא לי. ואז דיברנו על ראש השנה.. אחרי שנתיים וחצי (לפחות) שלא עשיתי עם המשפחה שלי חג שאלתי אותו מה הוא אומר שנעשה אצל אבא שלי. הוא היסס ואמר שיחשוב על זה בטענה שזה רגיש אצלו בגלל שראש השנה מזכיר לו את אבא (נפטר) אמרתי בסדר רק אני צריכה תשובה. אחרי זה אבא שלי התקשר ושאל אז הוא התעצבן מה הלחץ אבא שלך לחוץ וכו, שאלתי אותו מה הבעיה למה אין לו תשובה עכשיו אז הוא אמר אני צריך לשאול את אמא שלי, כששאלתי אותו למה לשאול את אמא שלך אז הוא התעצבן ואמר מה הבעיה שאני צריל לחשוב ומה הלחץ. בסופו של דבר הוא אמר את יודעת מה אנחנו נלך אבל זה בתנאי שתדעי גם את להתכופף לפעמים על דברים אמרתי לו מה זה קשור עכשיו להתכופף במה לא התכופפתי (נוסיף את זה שבפסח ביטלנו מללכת לאבא שלי כי הוא הרגיש לא בנוח והשבת הזאת שאלתי אותו אם נלך והוא ענה שלא אחרי חודש שלא הלכנו) אז ככר ירד לי מהכל ויגעתי שגם כשנהיה אצל אבא שלי הוא יעשה לי סרטים אז הוא התעצבן מה קרה מה יש אז אמרתי לו הכל טוב לא האשמתי אותך בכלום אני רק אומרת שאני לא רוצה ללכת. יצאתי עם הילדה לטיול ואז שאלתי את אמא שלי אם היא יכולה לשמור על הילדה בחמישי כדי שנצא ליומולדת היא אמרה שלא יכולה אז כבר התקשרתי אליו אמרתי לו מאמי כבר לא משנה אני מעדיפה להישאר בבית לך אתה תהנה. ואז הוא התעצבן והתחיל לצעוק בטלפון מה הבעיה שלך את לא זורמת מבאסת אחת למה את ככה כמו בת שמונים. אז אמרתי לו גם אני לא יודעת אם ארגיש בנוח שם כולם חברים שלך ואני גם דתיה גם אני אהיה אחרי המקווה וזה נראה לי מוזר ללכת לבית של חבר שלך אחרי המקווה אני לא יודעת אם יהיה לי חה לעשות שם ואם אהנה וגם אם כבר אז גם ככה יום חמישי ובדרכ בחמישי אני מותשת גם מהנקיונות מהילדה וכל השבוע ועכשיו גם המקווה אז בכלל ואז הוא אמר לי את תהיי איתי יהיו שם גם חברות של חברים שלי ואת נהנת איתי צריך גם לצאת לבלות קצת וזה ונחזור הביתה נהיה ביחד התעצבן ממש צעק לי בטלפון שאני מבאסת ולא מעריכה כלום שהוא עושה עבורי ולא צריך תישארי בבית וניתק. אני פשוט מותשת מהוויכוחים האלה לפעמים אני שואלת את עצמי למה להיות כזה עצבני למה לא להבין אותי גם ככה יש קורונה וזה לא בא לי טוב המפגש הזה פשוט נמאס לי שלפעמים אין עם מי לדבר וזה עוד יורת מגוחך שאני צריכה להסביר לו למה זה לא נראה לי הגיוני לצאת לחברים שלו אחרי מקווה ועוד יורת לנסות לשכנע אותו לבוא לעשות חגים עם המשפחה שלי. זה רק מכבה אותי וגורם לי להתרחק פשוט