נסיכה שאת זה באמת מציף נורא להיות בחודשים האחרונים האלו. גם לי היה את זה כל חודש שבועי הייתי מדוכדכת וכאילו קיבלתי כאפה לפרצוף (ואני בת 23). אני באמת מאמינה שילד לא בא לשנות את מארג החיים, הוא מצטרף. צריך לזרום ולהגיד תודה כי יש אנשים שבאמת אין להם והם רק מחכים להגבלות וללא לישון. נכון זה שינוי, אבל זה מהמם ומבורך ואני בטוחה שתהיי אמא מהממת וזה לא סוף העולם, יהיה מי שישמור לך על הילד ותוכלי לצאת ולבלות ולטוס. תזכרי שעשו את זה לפנייך והעולם לא נפל ןפשוט לזרום

זה כל כך טבעי מה שאת מספרת! זה חלק מהחיים שאף אחד לא מדבר עליו וחבל כי זה היה עוזר לכל כך הרבה אמהות לעתיד לדעת שהן לא לבד בסירה הזו! ובנוסף להכל אנחנו הורמונליות בטירוף (למרות שאבוי למי שיגיד לנו את זה 😉) אני לא רוצה להתייחס לחששות שלך כי זה לא יעזור בעיני, אני רק יכולה להגיד לך שגם אני הרגשתי ככה למרות שמאוד תכננתי ומאוד רציתי את ההיריון, והאמת שבכל היריון הרגשתי ככה, עם כל ילד מגיעים החששות שלו... תרגישי חופשי להתפרק, וגם בחיים האמיתיים ולא רק פה. אני דווקא חושבת שלשתף את בן הזוג, חברה טובה, אמא מישהו קרוב שיקשיב לך ויחבק אותך זה חשוב ונותן כוחות 💕

אני גם כמוך, צריכה ללדת באוגוסט. יש ימים שאני בהתלהבות ורק מחכה כבר לתינוק וחולמת שהכל ורוד, ויש ימים של בכי שאני יודעת שלא הכל יהיה ורוד ושההתחלה מאוד קשה ושמעכשיו הכל ישתנה. אני חושבת שהתגובות האלה קשורות גם להורמונים, וגם באמת מחוסר הוודאות והשליטה על החיים, אבל זה נראה לי ממש טבעי לבכות מידי פעם ואחר כך להתאפס

בנות חשוב לי להגיד - לפני ההריון הראשון שלי אני ציפיתי לגרוע מכל. הדבר שהכי מדובר ביחס לילדים זה שהם משנים את החיים שלנו מקצה לקצה, ואין יותר שינה ואין יותר חיים. חשוב לי להגיד שזאת לא חייבת להיות האמת, ושזאת דיי בחירה שלכן. קצת על עצמי - אני בת 32. את בני הראשון ילדתי לפני שנתיים, הייתי בליינית, הייתי מתחילה את הערב שלי בשעה 1 בלילה במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב הייתי יוצאת במבצע, 4 וב5 בבוקר מהבית. כל החיים שלי היו בילויים והייתי ישנה עד שעה 16. תמיד מדברים על כל הלילי ביחס להבאת ילדים לעולם. אז אני רוצה לספר לכן, כאמא, שלגביי כל זה לא מדויק. אתחיל מזה שאני ישנה לילה שלם, ועל זה תוסיפו גם שנ"צ. אני בבית עם הילד, ובחיים שלי לא ישנתי שנ"צ! למדתי מה זה לישון שנ"צ רק איתו. אני מאוד אוהבת מסיבות ברזילאיות, אז לא ויתרתי על זה. כשהחברים שלי היו באים להופיע באזור שלי, אני ובעלי, יחד עם הקטן, שהיה בן 3 חודשים, הלכנו למסיבה, לא ויתרנו על התענוגות שלנו. אני הייתי חסרת אחריות, ובדיעבד הייתי שמה לו אטמי אוזניים. בגדול זה לא נהוג לקחת ילד למקום רועש ובטח שלא בשעות הלילה, אבל אני לא מרגישה שאיפשהו זה משהו שהוא רע ומזיק. אבל עזבי את זה... מאז שאני אמא הרצונות שלי וההנאה שלי השתנו. אני כבר לא נהנית מאותם הדברים, וזה לא כי אני חייבת לשנות את זה, אלא כי זה בא באופן טבעי. אתן חושבות שאתן אוהבות את העובר, אבל חכו חכו... אתן לא מדמיינות לעצמכן איזו אהבה אתן תגלו כשהוא ייצא לאוויר העולם, וככל שהוא יגדל האהבה הזאת רק הולכת וגדלה לעוצמות שאתן בכלל לא מדמיינות לעצמכן שקיימות. אני לא מרגישה שאני מוותרת על עצמי בשבילו, אני רוצה להקדיש את עצמי בשבילו. זאת הבחירה שלי, ולא כי אני חייבת. זה בדיוק מה שהאהבה הזאת עושה, לזה היא גורמת. את עכשיו בוכה, זה מובן, אבל את תביני שזה ממש שטויות כשאת תתחילי לרצות בזה. מה גם שאת האמא ואת בוחרת איך לגדל את הילד שלך. אני אישית מעדיפה שהבן שלי יתאים לשעות השינה שלי. אם אני הולכת לישון ב12 בלילה אז גם הוא ילך לישון איתי. והוא גם גמיש לשעות שלי ואם אני רוצה לישון ב22 אז הוא מצליח לישון יחד איתי, וגם לפני. אם אני רוצה לעשות מסיבה בבית עם חברים, הוא נמצא שם, והכל טוב. אפשר גם להקליל ולא להכניס כל דבר בגידול לתוך משבצות של צריך כך וכך.. הם בסוף מסתגלים לאורח החיים שלנו ולא חייב שאנחנו נתאים את עצמנו לאורח החיים שלהם. הכל תלוי כמובן באיך את רוצה לגדל את הילד. ואסכם את זה - לגדל ילד זה מאתגר, אבל אף אמא לא תוותר לעולם על הילדים שלה ולא סתם - זה כי אי אפשר לחיות בלעדיהם, וההנאה שלהם היא ההנאה שלנו וזה פשוט כיףףף לזכות בתואר הזה! תתעודדי. זה יותר כיף מאשר קשה. והחיים שלי לא הסתיימו - הם רק התחילו לפני שנתיים. ❤