שאלה חשובה קיימתי יחסים עם בעלי.. אני בשבוע 20 פלוס 3 וכשסיימנו הבחנתי בדימום קל? יש לי ממה לחשוש??

מותר לרוץ ?? אני מאוד אוהבת לצאת קצת לרחוב ולתת ריצה קלה או אפילו בבית עם מוזיקה טובה ריצה במקום . אבל אני עכשיו בהריון אחרי הפלה - שההפלה לפי מה שאנחנו חושבים זה קרה כי עבדתי במקום פיזי והייתי מרימה משקלים כבדים 15 /20 ק''ג ופעם אחת שהרמתי משו כבד הרגשתי סוג של כיווץ ברחם הלכתי לבדוק והיה לי דימום שנגמר בהפלה! ולכן עכשיו מאוד פחדתי והפסקתי עם כל הכושר לא התאמצתי בכלל ! ועכשיו בא לי קצת לרוץ - מותר לי אחרי ש 18 שבועות לא עשיתי את זה?! תודה למי שקראה 😘😘😘

לא באמת שווים להיות אמא (בכלליות) ולהיות אמא מניקה לתינוק קטן זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי. הרבה פעמים יוצא לי להתדיין עם גברים על ההבדל בין גברים לנשים בהורות ואני חושבת שמה שגברים לא מצליחים להבין זה איזה מחיר פיזי ונפשי וכלכלי גובה מאיתנו הפיזיולוגיה הטבעית והלא הוגנת שבה אנחנו אלו שעוברות הריון, לידה והנקה וזה משפיע מאוד על השנה הראשונה שאחרי הלידה(אם לא על השנתיים שלוש). לרוב הנשים יש הריונות סיוטיים והלידה היא טלטלה פיזית עצומה, טראומה לגוף ולוקח זמן להחלים ממנה. לידה רגילה או קיסרית, מדובר על מאמץ פיזי שאין שני לו, על אובדן דם, על פגיעה קשה ברצפת האגן ובמקרה של קיסרי פגיעה בשרירי הבטן וברקמות העמוקות. אני חצי שנה אחרי ניתוח קיסרי, ויש ימים שכואבת לי הצלקת כאילו שילדתי אתמול. אני עדיין מרגישה אי נוחות באזור הזה ויש נשים שמרגישות את זה לכל החיים. כואב לי הגב ואני לא יכולה לשאת את הילד שלי במנשא, מה שלא קרה בסבב הקודם. וההנקה הבלעדית, לפחות חצי שנה שהיא מדהימה ומרגשת וגם תובענית, מסביב לשעון, לילה ויום וגורמת לתינוקות להזדקק לך ולהצמד אליך(כפי שהטבע התכוון). ״זאת בחירה״ תגידו לי, אז בעייני זו לא בחירה אלא כורח המציאות. אם אין סיבה רפואית שבגינה אסור להניק מבחינתי זו חובתי להניק. ובתוך כל זה המאבק מול הגוף שגם השתנה פיזית , השיער נושר, הבטן נמתחה לבלי שוב, החזה נופל. ואז את חוזרת לעבודה, או שלא. אם לא את משלמת מחיר כלכלי גם באותה תקופה וגם בזו שלאחריה כי יצאת ממעגל העבודה וקשה מאוד לחזור... אם חזרת אז את צריכה לעמוד בדרישות ולעבוד שעות ארוכות וזה בדיוק בתקופה שהוא מתחיל לחייך ולברבר ולא בא לך שאת כל אלו הוא יעשה לראשונה עם מטפלת אבל בא לך לעבוד, להצטיין במה שאת עושה ולתת מעצמך. וגם אם חזרת לעבוד אז זה במשרת אם, רובנו משעה 4 לפחות בבית עם הילדים לבד עד 7 והם מטפסים עלינו, ואנחנו מנסות לצייר עם הגדול כשאנחנו מניקות את הקטן או לבשל כשהתינוק במנשא וגם לא לצעוק עליהם אבל מאבדות את זה. את כל הזמן נקרעת בין הרצון לחזור לקריירה ולעבודה לבין הרצון הזה לראות אותם גדלים, בין הרצון לקחת שעתיים לעצמך לבין לסדר את החורבה שפעם הייתה הבית שלך ואת תוהה מה השילוב הנכון, מה המינון הכי טוב. פעם ביום בא לך למסור אותם לאימוץ ועשרים פעם ביום את לא מבינה איך הם יצאו כאלו מושלמים. ולגבי גברים... אני בספק אם יש גברים שהיום שלהם כאוטי כל כך שהם נזכרים בשעה 4 שהם לא נכנסו לשירותים מ 6 בבוקר או שהם קולטים בשעה 1 שהם לא שתו או אכלו היום. לגוף שלכם לא קורה כלום, לכם אין החלטות קשות כמו קריירה או לגדל אותם כי גם אם תקחו שנה כשתחזרו לשוק העבודה ותגידו שלקחתם שנה לגדל את הילדים יעריצו אותכם. כי גבר שלוקח את הילדים לחוגים ולרופא הוא ״אבא מעורב״ ואמא כזאת היא עקרת בית נואשת. כי גבר שמבשל הוא ״מדהים״ ואישה שמבשלת היא ״מאמא של בית כזאת״ אנחנו לא שווים, כי לא נולדנו שווים ואת המחיר על הבאת צאצאים אנחנו ורק אנחנו משלמות, אז המעט שאתם יכולים לעשות זה להעריך ולהחזיר לנו קצת נחת וחופש כשהם גדלים מספיק כדי להעדיף את אבא.

יחסים עם הבעל.... שמונה חודשים אחרי הלידה... שכבנו רק פעם אחת... בלילות הוא מעדיף לישון בסלון כדי לא להפריע לי ולקטנה, בהתחלה זה באמת עזר לי כי הוא נוחר ומשתעל לפעמים וזה העיר אותה אבל עכשיו היא כבר ישנה יותר עמוק וטוב וגם כל עוד שהיא מרגישה שאני לידה שום דבר לא מפריע לה ועדיין הוא לא רוצה לחזור למיטה.... עוד חשוב לציין שהוא עובד נורא קשה כל יום וגם בימי שישי ככה שהשינה נורא חשובה לו. קשה לי שאין בנינו מגע מיני, גם נורא קל לקחת את זה למקומות של חוסר ביטחון שהוא לא נמשך אלי יותר, שבסוף ניפרד וכו... קרה למישהי שבסוף היחסים חזרו להיות אינטימיים? מה הייתן ממליצות לעשות?

הריון? פעם ראשונה שלי ולא מצליחה להבין 🤔 ....

חלב אם בבקבוק היי בנות אם הבאתי לבת שלי בקבוק שאוב והיא לא סיימה .. תוך כמה זמן היא יכולה לאכול ממנו לפני שזה הולך לפח ?