מוקרם למישהי יש מתכון למוקרם תפוא ולפסטה מוקרמת?

פרסולט הי בנות יש כאן מישהי שקיבלה פרסולט לצירים מוקדמים ואפשרו לה להמשיך לקחת אותם מעבר לשבוע 34?

אף סתום ממש לילד בן חודש הצילו מה עושים? הילד מצפצץ לי 😭

#יום_אחד יום אחד, בעוד לא הרבה שנים, נשב בבית. יהיה שקט. יהיה לנו זמן לישון עד מאוחר, לדבר, לריב, לקרוא ספר, לרוץ בפארק. הם לא ישתוללו ויקפצו הם לא יבלגנו את הכריות על הספה הם לא יבקשו אקטימל תות-בננה הם לא יריבו מי קיבל יותר קורנפלקס הם לא יבקשו רשות לצפות בבוב ספוג, הם לא יצחקו צחוק מתגלגל מקיר לקיר. קאט. הם כן ישתוללו ויקפצו בנג'י בדרום אמריקה או יבלגנו כריות באיזה גסט-האוס בהודו אולי הם ישתו שייק תות-בננה בתאילנד אולי יריבו מי קיבל יותר כסף בעבודה. הם ילכו לבד לקולנוע מבלי להתייעץ אתנו איזה סרט כדאי לראות כי הם יבינו הרבה יותר מאתנו, הם יצחקו מקיר לקיר עם החברַה שלהם והחבר'ה. ואנחנו נתגעגע. נתגעגע לרעש ולמריבות ולצחוק ולבכי ולבלגן. נתגעגע לתלתלי הזהב על המיטות, לטיפות הפיפי על האסלה, לקול המתוק שמעיר אותנו באמצע הלילה ואומר: "אני צ-מא!" נתגעגע למישהו שזקוק לנו כמו אוויר לנשימה. קוראים לזה חיים. ואתה יודע מה? המיילים, הווטסאפ ושינה עד מאוחר כבר פחות יעניינו אותנו. נשב ונחכה ונסתכל על הדלת וניזכר איך רק לפני שנייה ומצמוץ הם היו כאן, ואיך חשבנו שזה מעייף לגדל אותם, ומסתבר שמה שבעצם מעייף ומרוקן זה לא לעשות את זה יותר. קאט. בעוד לא המון שנים כל מה שנרצה זה שאחד מהם ייכנס ונוכל לנשנש אותו בחיבוקים ונשיקות כמו פעם. הם ייחלצו מהחיבוק בנימוס וירוצו לסידורים שלהם, כי גם הם יהיו אנשים עסוקים כמונו שממהרים לאור הפלורסנטים. בעוד לא הרבה שנים כל מה שנייחל לו זה מגע של חיים מהילדים והילדות שלהם, קפיצות על הספה, מריבות וויכוחים מי קיבל יותר קורנפלקס, סרטים מצוירים, חול בתוך הנעליים וכתמים על הרצפה הנקייה מדי שלנו. תסתכל על התמונה שלהם ותגיד לי מה חשוב בחיים מה נזכור בסוף, מי נוגע בנו מי מכניס איזה קול של תמימות וצובע לנו את מה שהאפיר מבפנים ומבחוץ 🌸 אז תפסיקו לקטר כמה קשה ומסורבל לכן הילדים כמו עצם בגרון תהנו תהנו תהנו ⁦♥️⁩

עם כל הדיבורים על סקס בימים האחרונים אז יש לי בעיה כבר הרבה זמן אשמח לשמוע מה אתן אומרות עד לפני שנה וחצי בעלי היה יוזם כל יום כל יום ולפני שנה וחצי הוא הפסיק ופשוט זה התחיל להיות פעם בשבוע שבועיים וזה ממש הפריע לי הייתי משתגעת מפה לשם נכנסתי מזה לסוג של דיכאון דיברנו על זה המון פעמים והוא אמר לי שכן בא לו עליי פשוט לא יוצא כי אנחנו עולים לישון מאוחר או שהוא עייף וכו׳.. עכשיו אני בחיים לא יוזמת, ממש אף פעם.. אני מפחדת מדחייה והאמת שגם קצת ירד לי החשק בחודשים האחרונים מרוב שזה תיסכל אותי פשוט לא בא לי, ממש לא בא לי עליו.. מה לעשות? איך להחזיר את החשק? איך לעורר אותו? דיברנו על זה כל כך הרבה פעמים וכבר התייאשתי ואני מתוסכלת כל כך..

יכולות לשתף איך התחילו לכן הצירים שידעתן שהן צירי לידה?