הרבה אנונימיות???! רק לי זה מוזר שביומים האחרונים רוב השאלות זה אנונימי לא הבנתי אם זה אותו אחת או שזה צירוף מקרים חחח😅😅😅

בהריון אחרי גרידה .... כבר כמעט שבוע 20 והכנסתי הבית כבר הכל לעוברית בגדים עגלה טרמפולינה טיטולים וכו חברה אמרה לי שאני לא נורמלית וזה אסור עד שיולדים כאילו להכנס משהווו ואני אמרתי לה שאני מראה להקדוש ברוך הוא שאני סומכת עליו בעינים עצומות שהפעם אסיים בידים מלאות מה אתם אומרות

עגלת פריאם של סייבקס. מי מרוצה ולמה? אשמח לדעת

"טוב שזה קרה עכשיו ולא אחר כך". "הגוף יודע מה שהוא עושה". "הפלות בשליש הראשון בדרך כלל קורות בגלל מומים משמעותיים בעובר, ועדיף להפיל מאשר ללדת". את כל הדברים האלו ועוד הרבה אחרים אני מסבירה לאנשים סביבי ואפילו לעצמי. לא רוצה רחמים. לא רוצה חיבוקים. לא רוצה איחולי סרק להריון עתידי. אז משדרת שהכל כשורה, וחוזרת ואומרת שמה שצריך לקרות- קרה. ובכל זאת..... עד אתמול הייתי בשבוע 6, וזה פשוט נגמר כאילו לא היה. עכשיו סוף סוף אני מצליחה להתחבר גם לכאב ולא רק להיגיון, ולבכות את הכל. לתת מקום ולגיטימציה למחשבות אחרות, הגיוניות יותר והגיוניות פחות, מחשבות של- " למה זה מגיע לי?" "עשיתי משהו לא בסדר?" "זה כי פחדתי מאיך אסחב הריון עם השמנת יתר, אז העובר שמע אותי והחליט ללכת?" "אצליח להיכנס שוב להריון, ושהוא יהיה תקין?". עד אתמול הייתי בהריון. עכשיו אני "סתם" אישה שיושבת במיטה, בוכה, מצליחה להתאבל ומנסה לסדר לעצמה את המחשבות.

חייבת את עזרתכן.. תינוקת ראשונה. עד עכשיו (חודשיים וחצי +) הכל היה בסדר ופתאום היא לא מוכנה לישון לבד. רק על הידיים ורק כשאני איתה. היא בוכה מלא ומתעוררת כשאני מניחה אותה בעדינות במיטה.לא יודעת מה לעשות פתאום כל היום שלי סובב סביבה אבל ממש. ברמה שאני מתאפקת לפיפי כי היא צורחת. מה זה? למה זה? ומה לעזאזל עושים עם זה???

היי , ילדתי לפני שלושה חודשים מהלידה אני מרגישה רע , אני אוהבת את הילדה שלי מאוד אני מטפלת בה והכל אבל אני בוכה משטויות אני נפגעת אני אובססיבית ברמות אני סתם נזכרת בדברים מהעבר ופשוט בוכה אני מרגישה לא טוב עם עצמי שלא אוהבים אותי שאני לא טובה ןאני לא מוצאת את עצמי אני מאבדת את זה אני מרגישה כל כך לא טוב