מה אתן הייתן עונות? נמאס לי מאנשים זרים שרואים אותי ואומרים משפטים מפגרים כמו "מסכנה את בקושי זזה" "וואי את אוטוטו יולדת אה" "כמה זמן את בהריון זה מרגיש ממש ארוך" "את נראת כבר בשלה" איזה מרגיזיםםםם אני בחודש שמיני שבוע 33 אדיוטים חס וחלילה!!!!

בנות בהריון מתקדם ומזריקות קלקסן כבר מתחיל להיות קשה להזריק בצדדים של הבטן, האם ניסיתן להזריק בברך? או בשומנים של היד? זה כואב? איך אתן מסתדרות?

סקירה מורחבת, רופא מזעזע! חייבת לשתף אתכן בנות, רק כדי שתלמדו מהטעות שלי ופשוט תבדקו טוב טוב למי אתן הולכות ולא לקבוע תור אקראי בלי לדעת מה מצפה לכן. עשיתי סקירה שנייה עכשיו אצל רופא במכבי שלא אציין את שמו ע״מ לשמור על כבודו. הגעתי עם אמא שלי שכל כך ציפתה וחיכתה לבדיקה, פעם ראשונה שהיא נוכחת באולטרסאונד מתקדם בימנו אנו. נכנסו לרופא ממורמר. לא מסביר פנים בכלל. אדיש בטירוף.. בדק הכל וכל שאלה ששאלנו עשה פרצוף כזה כאילו ״מה אתן רוצות מחיי תנו לי לעבוד בשקט״. באיזשהו שלב הוא אמר שהוא רוצה לראות את היד השנייה של העוברית אז הוא התחיל ממש לדפוק לי על הבטן עם המכשיר באגרסיביות כדי שהיא תזוז. זה היה מוזר, מודה, אבל צחקנו מזה.. ואז הוא כזה המשיך יותר באגרסיביות ואמר ״אני מוציא את התסכול שהבאתי מהבית״ (בטוחה שהוא היה רציני איפשהו). פתאום היא ממש זזה כי בכל זאת.. הוא קצת ניער לי את הבטן בטירוף.. והצלחנו לראות את היד. מה שבאמת מבאס מכל הסיפור זה שהוא הראה לנו רק זווית אחת של הפנים, שראו ממש בבירור!! וסוףסוף התרגשתי כי ראיתי פנים ברורות בתלת ממד ולא איברים בשחור לבן.. בעלי לא בארץ ולכן אמא שלי הגיעה איתי, וכמו שיצאתי מהסקירה הראשונה חשבתי לתומי שהוא ישמור את התמונה היחידה שהוא לקח מהפנים שלה אבל נחשו מה?. הוא לא שמר!! ואין לי שום תיעוד מרגש לשלוח לבעלי.. התבאסתי ממש. כמובן שהכל בפרופורציות כי אני שמחה מאוד לדעת שהבדיקה תקינה וזה הכי הכי חשוב. מה שמבאס הוא שפספסתי את חוויית הבדיקה שכולן מספרות עליה. ולכן, ממליצה לכן בחום לקרוא ביקורות.. אני עשיתי את זה עכשיו כשהגעתי הביתה והזדעזעתי. אין עליו ביקורת חיובית אחת אפילו!!!. אז להריון ראשון שכל בדיקה אמורה לרגש בפני עצמה זה באמת הייתה חוויה מבאסת... פשוט תלמדו מזה. אבל הכי הכי חשוב שהכל תקין ולכן אני לא לוקחת את זה יותר מדי קשה. פרופורציות💖

לאילו בדיקות לקחת איתי את בן הזוג? בן הזוג בא איתי לבדיקת דופק וזה היה מאוד מרגש עבור שנינו אבל מניחה שהבדיקות הבאות (שקיפות עורפית סקירת מערכות ועוד) בטח פחות מרגשות ומעניינות ואני לא רוצה לסחוב אותו איתי לכל בדיקה... מה דעתכן? יש בדיקה שכן כדאי לקחת את בן הזוג איתי?

איזי טנס בנות מישהי השתמשה במכשיר הזה שעוזר לכאב של הצירים ויודעת להגיד לי אם.זה באמת עוזר????

***אזהרת סיפור עם סוף רע*** בשבוע 22+4 עשיתי סקירת מערכות מאוחרת שבה נאמר לנו שהכל תקין והרופא אף ציין "הבדיקה משעממת". זה תאם את כל הבדיקות שנעשו עד אותו רגע, שהכל היה תקין ועבר חלק. בזמן הזה התחלתי לסבול מבצקות ברגליים, תופעה טבעית לנשים בהריון אז לא יחסתי לכך חשיבות רבה. בשבוע 23+5 התעוררתי בבוקר עם תחושה נפוחה בגרון והייתי בטוחה שיש לי דלקת גרון או משהו בסגנון. פניתי לרופא המשפחה שלי שאמר שיכול להיות שזאת גם בצקת ולכן המליץ ללכת למדוד לחץ דם במרפאה. הלכתי למרכז בריאות האישה שם הרופאה בדקה אותי, אמרה שהכל תקין ונראה שהכל בסדר אבל גם רצתה לראות את מצב לחץ הדם שלי. הלחץ דם היה גבוה ולכן המליצה ללכת למיון אבל הרגיעה שהיא חושבת שהכל בסדר. הגעתי למיון שם פגשתי רופא נוסף שאמר שהכל נראה בסדר אבל רק נוודא בדיקות ואני מרגישה טוב סה"כ ויש דופק ותנועות. לקחו לי בדיקות דם ושתן והמתנתי לתוצאות של הבדיקות. בשלב זה הייתה בטוחה שהכל תקין ועוד רגע אני הולכת הביתה. שהתוצאות שלי חזרו הרגשתי ממש בסדר והנפיחות בגרון שהביאה אותי להיבדק ירדה לחלוטין. תוצאות הבדיקות הגיעו וגילו שיש לי רמה גבוה של חלבון בשתן יחד עם לחץ דם גבוה מה שאומר שכנראה שיש לי רעלת הריון, מצב מאוד נדיר לשבוע 23. אשפזו אותי להשגחה כדי לקבוע את חומרת הרעלת ומה אפשר לעשות. במהלך אותו לילה כבר המצב שלי הדרדר והלחץ דם הלך ועלה והתחילו טיפול תרופתי. עד שלב זה חשבנו שינסו לייצב את מצבי כמה שיותר זמן עד שהעוברית תוכל לשרוד מחוץ לרחם. בוקר למחרת עשו לי אולטראסונד מכוון וגילו שהעוברית קטנה מידי, באחוזון ה3, שיש בעיה בזרימת הדם מהשיליה ושיש מיעוט מי שפיר ושככל הנראה העבורית כבר נפגעה ואין דרך לדעת כמה. הרופאים המליצו על סיום הריון כי ידעו שלא יהיה ניתן להחזיק מעמד הרבה זמן במצב שלי והסיכויים של העוברית לשרוד ועוד בלי פגמים קשים לאור כך שכבר היא לא מקבלת כל מה שהיא צריכה הם מאוד קטנים. החלטנו ללכת עם חוות דעת הרפואית ולעשות הפסקת הריון. התכנון היה לעבור את ההליך ולאחריו לעבור לידה שקטה על ידי כל מיני זירוזים. אחרי 24 שעות בחדר לידה המצב שלי הדרדר והתפתחו המון בצקות בגוף ובריאות ולא יכולתי לנשום, בלית ברירה הובילו אותי לקיסרי חירום, הרדימו והנשימו אותי והייתי 24 שעות בטיפול נמרץ. מה שאומר שבנוסף לכל האובדן שחווינו, עכשיו אסור לנו להיכנס להריון במשך חצי שנה בגלל הקיסרי וזה בכלל בלי להוסיף את ההחלמה הקשה של ניתוח קיסרי. ואני נותרתי כל כך פגועה בגוף ובנפש ולא מפסיקה לשאול למה זה קרה לנו?! הכל היה בסדר ותקין לאורך חצי שנה וביום אחד הכל התהפך עלינו. לא יודעת איך להתמודד עם ההמתנה שנכפתה עלינו ועם האובדן של הילדה שכבר הייתה לי בבטן והרגשתי אותה זזה ומתקיימת בתוכי.