***אזהרת סיפור עם סוף רע*** בשבוע 22+4 עשיתי סקירת מערכות מאוחרת שבה נאמר לנו שהכל תקין והרופא אף ציין "הבדיקה משעממת". זה תאם את כל הבדיקות שנעשו עד אותו רגע, שהכל היה תקין ועבר חלק. בזמן הזה התחלתי לסבול מבצקות ברגליים, תופעה טבעית לנשים בהריון אז לא יחסתי לכך חשיבות רבה. בשבוע 23+5 התעוררתי בבוקר עם תחושה נפוחה בגרון והייתי בטוחה שיש לי דלקת גרון או משהו בסגנון. פניתי לרופא המשפחה שלי שאמר שיכול להיות שזאת גם בצקת ולכן המליץ ללכת למדוד לחץ דם במרפאה. הלכתי למרכז בריאות האישה שם הרופאה בדקה אותי, אמרה שהכל תקין ונראה שהכל בסדר אבל גם רצתה לראות את מצב לחץ הדם שלי. הלחץ דם היה גבוה ולכן המליצה ללכת למיון אבל הרגיעה שהיא חושבת שהכל בסדר. הגעתי למיון שם פגשתי רופא נוסף שאמר שהכל נראה בסדר אבל רק נוודא בדיקות ואני מרגישה טוב סה"כ ויש דופק ותנועות. לקחו לי בדיקות דם ושתן והמתנתי לתוצאות של הבדיקות. בשלב זה הייתה בטוחה שהכל תקין ועוד רגע אני הולכת הביתה. שהתוצאות שלי חזרו הרגשתי ממש בסדר והנפיחות בגרון שהביאה אותי להיבדק ירדה לחלוטין. תוצאות הבדיקות הגיעו וגילו שיש לי רמה גבוה של חלבון בשתן יחד עם לחץ דם גבוה מה שאומר שכנראה שיש לי רעלת הריון, מצב מאוד נדיר לשבוע 23. אשפזו אותי להשגחה כדי לקבוע את חומרת הרעלת ומה אפשר לעשות. במהלך אותו לילה כבר המצב שלי הדרדר והלחץ דם הלך ועלה והתחילו טיפול תרופתי. עד שלב זה חשבנו שינסו לייצב את מצבי כמה שיותר זמן עד שהעוברית תוכל לשרוד מחוץ לרחם. בוקר למחרת עשו לי אולטראסונד מכוון וגילו שהעוברית קטנה מידי, באחוזון ה3, שיש בעיה בזרימת הדם מהשיליה ושיש מיעוט מי שפיר ושככל הנראה העבורית כבר נפגעה ואין דרך לדעת כמה. הרופאים המליצו על סיום הריון כי ידעו שלא יהיה ניתן להחזיק מעמד הרבה זמן במצב שלי והסיכויים של העוברית לשרוד ועוד בלי פגמים קשים לאור כך שכבר היא לא מקבלת כל מה שהיא צריכה הם מאוד קטנים. החלטנו ללכת עם חוות דעת הרפואית ולעשות הפסקת הריון. התכנון היה לעבור את ההליך ולאחריו לעבור לידה שקטה על ידי כל מיני זירוזים. אחרי 24 שעות בחדר לידה המצב שלי הדרדר והתפתחו המון בצקות בגוף ובריאות ולא יכולתי לנשום, בלית ברירה הובילו אותי לקיסרי חירום, הרדימו והנשימו אותי והייתי 24 שעות בטיפול נמרץ. מה שאומר שבנוסף לכל האובדן שחווינו, עכשיו אסור לנו להיכנס להריון במשך חצי שנה בגלל הקיסרי וזה בכלל בלי להוסיף את ההחלמה הקשה של ניתוח קיסרי. ואני נותרתי כל כך פגועה בגוף ובנפש ולא מפסיקה לשאול למה זה קרה לנו?! הכל היה בסדר ותקין לאורך חצי שנה וביום אחד הכל התהפך עלינו. לא יודעת איך להתמודד עם ההמתנה שנכפתה עלינו ועם האובדן של הילדה שכבר הייתה לי בבטן והרגשתי אותה זזה ומתקיימת בתוכי.