באלי לפרוק באלי להיות סלחנית אבל הפעם סלחנית כלפי עצמי כמה אני אוהבת את הבן שלי המקסים בן 5 שהוא כל עולמי והוא ילד שיהיה בריא מאתגר ומפונק מאוד מכילה מאוד סבלנית מאוד מפנקת מאוד של חום ואהבה אבל אבללללל ההריון הזה מוציא ממני אמאלה שהוא מוציא אותי מדעתי וכלללללל מה שאני עושה לא עוזר אני מוצאת את עצמי מולו יוצאת מגדרי צועקת כמו מטורפת כדי לקבל רגע שקט כי כמה אפשר להסביר לדבר להרגיע והוא עוד יותר נכנס ללופ שבא לדפוק את הראש בקיר . הלב שלי בשניות דופק ובאלי למות אחר כך ואחרי הרבה זמן שצריך להרגיע הלב בוכה מחבק ואני מנסה להסביר שכמהה שאמא יכולה לכעוס לצעוק כי גם לה קשה עדיין אני אוהבת הכי בעולם. מי שמכירה אותי יודעת איזה סבלנית אני אבל לפעמים יוצא ממני שד וכל זה אני עם צירים עייפה הכל ביחד אמן אדע לסלוח לעצמי קצת🥹🥹🥹 מקווה שהוא עדיין אוהב ויאהב והטוב שאני כן נותנת יתעלה על הרגעים האלו עבורו ..

מתי שמים כרית לתינוק באיזה גיל ? והאם מומלץ?