לא הבנתי מה הקטע עם הסגר מותר כבר ללכת לטייל קצת בחוץ או לא? מתה לשאוף אוויר לראות שמים וים... להצטלם קצת עם הבטן עם בגדים ולא עם פיגמה... אין לי אפילו תמונה אחת נורמלית מההריון הראשון שלי ואנשים חוגגים באיקאה אז מה ההגיון?!

פחות אוהבת את בעלי - פוסט המשך לבעלי המבאס היי בנות.. בעקבות פוסט שהעליתי לא מזמן לגבי זה שבעלי הזמין את אמא שלו לארוחה רומנטית שרצינו לעשות לי ולומהיום ברעב החלטתי שאני רוצה לשמוע את דעתכן או את העצה שלכן כי כבר ממש קשה לי להחזיק את זה. אני איתו כבר 4 שנים מתוכם אנחנו נשואים עוד מעט שנתיים ויש לנו בת בת חודשיים. לפני הלידה הייתי מאוהבת בו עד הגג באמת אני מאוד אהבתי אותו ועכשיו כאילו מרגיש לי שזה לא אותו הדבר. אני תוהה איך שינוי כזה יכול להתרחש בזמן כלכך קצר. אנחנו רק שבוע שעבר חזרנו לגעת אחת בשנייה (דתיים) כי נגמר לי הדימום ממש מאוחר. הייתי בטוחה שאני אחזור להרגיש אותו הדבר אבל בעצם ממש מרגיש לי לנשק או להתחבק עם מישהו זר. כאילו כל הרגשות שהיו לי אליו נעלמו ואני פשוט רק רגילה אליו. אנחנו גרים מתחת לבית של אמא שלו כי חשוב לו להיות קרוב ואם הייתם שואלים כותי מעבר לפלוס כלכלי אין יוצר מידיי.. היא מרשה לעצמה לדפוק כמה פעמים ופשוט לפתוח כת הדלת ואפשר לומר שהיא קצת שתלטנית. בכללי היא אישה טובה מאוד ומאוד רוצה בטובתי אני יודעת את זה כי רואים היא הרבה פעמים חושבת עליי קונה לי דברים מכינה לי אוכל שאני אוהבת וכו. אבל מאוד קשה לי עם המצב הזה. ידעתי שהרגע שנעבור לגור מתחת לבית שלה שהפרטיות ביני ובין בעלי תרד אבל הייתי מוכנה לזה בגלל שמבחינה כלכלית זה מאוד עוזר ומרשה לנו לחסוך לבית. בכללי בעלי רוב הזמן עולה אליה ואני נשארת למטה עם הילדה. נגיד עכשיו הוא חזר בשלוש מתוכם רבע שעה היה בבית (התקלח וזה) ועלה אליה עד עכשיו ואני יודעת שהוא ישאר שם עוד הרבה זמן. כואב לי אפילו לרשום את זה אבל פשוט קצת נמאס לי מההתנהגות שלו. הוא כאילו לא רואה אותי וזה כואב. הוא מאוד אוהב אותי אני יודעת את זה אבל מרגיש לי שונה ולא כמו פעם כאילו האהבה שלי אליו ירדה ממאה לעשר. ממש כואב לי על זה כי אנחנו היינו האמת זוג מדהים. מה שכן אני בן אדם מאוד וותרן, אם בעלי ירצה משהו ואני לא רוב הפעמים אני אוותר לו ולא אתווכח איתו. רק פעמים אחדות אני באמת באה ואומרת מה אני רוצה. מאוד קשה לי לבוא בטענת נגד ולפעמים אני נשארת עם זה לבד. אני רוצה לשנות את זה אבל ברגע שבאה סיטואציה שקצת לא מתאימה לי אני ישר נסגרת ולא מדברת יוצר מידיי. המצב שלי ממש מורכב אני אשמח לעצות

קארמה גירסת חמתי תמיד האמנתי שה נותן את שכרו כבר בעולם הזה! אז הנה לכם.. חמתי.. שדברה 24/7 על זה שהיא רוצה נכד, שתצא לפנסיה כשיבוא, שתפנק אותו , שהיא מתכוננת בלע בלע בלע בלע.. הגיע הרגע .. רוב ההריון לא התעניינה במיוחד. חודש תשיעי אני עושה הכל לבד, סופגת ממנה פרצופים הערות.. מגיע הרגע.. ילדתי.. קודם לא טוב לה שילדתי ביום שישי כי הברית בשבת. אחר כך לא נראה לה שיום של הפדיון כי זה תאריך הטיסה לחול. אני מתאשפזת בחודש הראשון של התינוקי שלי, היא לא עוזרת לבעלי בכלום .. עושה טובה שבאה אליו כשהוא מתמודד עם תינוק שרק נולד ואני רחוקה מהם. אבל קארמה באה בחזרה ולא מאכזבת.. כשחזרה מחול נכנסה לבידוד שבועיים, אחר כך שבוע שבועיים והתחיל סגר. אחרי הסגר הייתה באה לסמן וי וללכת.. עשתה טובה שראתה את הנכד שלה וגם כשראתה הכל תמיד צריך להיות בשבילה.. להגיע עם תינוק לבית שלה, במקום שתצא.. עזבו שלא יצאה לפנסיה מה שבאמת ידעתי שיקרה.. בעלי לא ראה את ההולך לבוא אבל קיבל הכול בפרצוף. לא שמרה על הילד דקה מחייה. ואז נגמרה לי החופשת לידה.. אני עושה שמניות באויר כדי להצליח לחזור לשגרה מסויימת, קמה בלילות, נסיעות לעבודה של שעות טובות, פקקים.. חוזרת סמרטוט לבית. והנסיכה באה מבלי להודיע, אני חצי מעולפת והיא לא שמה עלי. מבקשת מבעלי שיעיר.. שאם לפחות לא מסייעת לי ולא רואה אותי ממטר שתודיע לפני שהיא באה.. ואז היא נעלבת. באה רק מתי שבעלי נמצא.. וגם אז לחצי שעה ובורחת. לא 'ואלת אותו אם הוא רעב צמא עייף.. כלום. באה נהנת מהנכס ואת הכוס מים שלה נותנת לבן שלה להרים.. מפה לשם שברה את היד חודשיים עם גבס והחלטתי שלא לעזור לה בכלום. לפנות את השולחן ושהיה לה בהצלחה. ואני הכי לא כזאת. אבל מבינה שיש לי עסק איתה.. כל כך חבל שזאת החמה שנפלתי עליה.. שאכפת לה רק מעצמה ואן חום ושיתוף כמו במשפחה נארמלית. אבל תודה על מה שיש .. משתדלת להסתכל על הדברים הטובים שיש לי ..

האם יש בנות שלוקחות או לקחו דופסטון 3 פעמים ביום?

איך מנקים צופי?

מישהי יודעת איזה משחה אפשר לקנות לטחורים בהריון ?