אני משתגעת היי סליחה על הגועל אבל במשך 5 ימים יש לי דימום קטנטן ממש פס... אני משתגעת האם השתרשרות יכולה להיות ככה ארוכה או שהמחזור שלי מתחרפן... ברור שגם אי אפשר לעשות בדיקה ביתית

מתה מפחד בנות כל לילה סיוטים על הלידה - הריון ראשון מפחדת מהלא נודע, מה יהיה ואיך יהיה פתאום לא רוצה ללדת בכלל וכל מה שקשור להריון מלחית ומפחיד אותי מרגישה כבדה, לא נוח לי, קשה לי מפחדת נורא חודש 5 שבוע 23 חרדות בלי סוף מה אפשר לעשות? בנזוגי מנסה לעזור אבל אני מרגישה שאני לא מסוגלת לעשות את זה

רגשות אשם כלפי ההורים/הורים לא דוברים עברית הפוסט לא קשור להריון, ויהיה חופר אז אני מתנצלת מראש. אפצל לשני חלקים: 1. אני בת יחידה להוריי המקסימים. מאז שיצאתי מהבית ועברתי לגור עם בעלי (שאז עוד לא היה בעלי), אני מרגישה שהם קצת איבדו עניין בחיים. זה הרגיש שהם סוג של חיים משבת לשבת, ומחכים שאני ובעלי נגיע לבקר (אנחנו כל השנים גרים בעיר אחרת, רחוק מהם). כאילו שאני השמחה היחידה שיש להם. אם בהתחלה הם לפחות היו יוצאים קצת למסעדות, הולכים לטייל, אז מהר מאוד גם זה נגמר והשגרה שלהם הייתה עבודה-בית-לחכות שאגיע לבקר. לאחר כמה שנים הם מכרו את דירתם ועברו לגור לידנו. בבית שממול. ועדיין לא עוזבת אותי התחושה הזאת שהדבר היחידי שגורם להם לחייך זה כשאני ובעלי מגיעים. אמא גם אמרה לי כמה פעמים "כשהיינו גרים רחוק, לפחות היית מתקשרת כל יום. מאז שאנחנו גרים ממול, את בקושי מתקשרת במהלך השבוע". הדבר היחידי שמשמח שהם התחילו לטוס קצת לחו"ל. פעמיים בשנה הם טסים ביחד. אבל בשאר הזמן.. אני חיה בתחושת אשם תמידים שהאושר של הוריי תלוי בי. ורע לי עם זה מאוד. מכירים את זה "כשטוב לאימא, טוב גם לילד"? אז ככה אני מרגישה. שאם להוריי היו תחביבים/מכרים להיפגש איתם/עיסוק כלשהו, הם היו קצת יותר עסוקים בעצמם ובמה שטוב להם, והטוב הזה לא היה מותנה רק בכמה פעמים דיברנו במהלך השבוע או כמה נפגשנו. כל פעם שאני ובעלי יוצאים לדייט או נפגשים עם חברים, אני מרגישה ממש רע, וחושבת בלב שבמקום זה יכולנו להזמין את ההורים שלי לבוא לטייל/למסעדה, ובגלל שלא קראנו להם, הם מבלים עוד ערב בבית ופשוט רואים טלוויזיה. 2. אנחנו 20 שנים בארץ ואמא שלי לא יודעת עברית. אבא יודע עברית מדוברת, אבל אימא- בכלל לא. אני יודעת שגם זה קרה כי הם רצו לטובתי, וכשעלינו ארצה- אמא עבדה בשעות הבוקר ולאחר מכן חיכתה לי בבית עם ארוחה חמה, הייתה מוודאה שעשיתי ש"ב, ואכן בזכות זה סיימתי בית ספר בהצטיינות וגם תואר ראשון. בזכות החיבוק הזה מהבית. אבל. הזמן עבר, התבגרתי, אני כבר מזמן לא תלויה בהוריי, כמו שהבנתן מהחלק הראשון של הפוסט- יש להם הרבה זמן פנוי, ואימא לא לומדת עברית. ניהלתי איתה לא מעט שיחות על זה, ותמיד היו לה תשובות לא רציניות כאלה. עכשיו אני בהריון, היא בע"ה הולכת להיות סבתא. והייתי משוכנעת שזו סיבה באמת מספיק טובה שאמא תקח איזה קורס וסוף סוף תלמד את השפה. הסברתי לאימא שאני רוצה להיות רגועה שאם אני ובעלי בחו"ל, והגננת מתקשרת לאימא שלי שתאסוף את הילדה מהגן- אמא תדע להבין למה ומה בדיוק קרה. שתדע לקחת אותי לרופא אם צריך וכו'. ואמא אמרה לי "אל תדאגי, אני אסתדר". אבל זה לא עובד ככה!! התשובה הזאת ממש עיצבנה אותי, ואמרתי לאימא שזה מביך שאנחנו 20 שנה בארץ, והיא לא טורחת ללמוד את השפה. שזה לוקח ממנה את העצמאות שלה וגורם לה להיות תלויה בי כל הזמן: היא לא יכולה לשלם חשבון בטלפון, להזמין קניות באינטרנט (סופר), כי היא לא מבינה! היא חא יכולה להרשות לעצמה לבחור רופא טוב ונאלצת להתפשר על מי שדובר את שפת האם שלנו, זה מונע ממני להזמין אותה לסרט, מופע סטנד אפ וכל דבר אחר- כי היא פשוט לא תבין. אנחנו לא יכולים לשבת עם בעלי וההורים לראות ביחד טלוויזיה איזו תוכנית בעברית כי האימא לא מבינה, אני לא יכולה לקחת אותה איתי לסקירה כי חוץ ממה שתראה בצג היא לא תבין כלום. ועוד ועוד ועוד. אני בטוחה שהחלק הראשון של בפוסט נובע גם כן מהנושא הזה. שאין להם פנאי כי אין את השפה. לא יודעת מה אני מצפה לשמוע מכן, אבל קשה לי מאוד עם זה ואין לי את מי לשתף. שבת שלום.

הפסקת הנקה לסרבן הייי! סרבן בקבוקים בן חודשיים וחצי... אני ממש רוצה להפסיק להניק, להשאיר רק את הלילה והבוקר והשאר מטרנה. איך אני מרגילה לבקבוק? ניסיתי מאמ וטומי טיפי, לא לוקח את שניהם ובוכה בהיסטריה כשמנסה לתת לו.

למסירה אוביטרל למסירה שני אוביטרל. תוקף 10/20 גבעתיים

בוקר אור לבנות ישראל🤗 צאו לטייללל עם שמש כזו!!