דכאון ועצבות כבר כמה ימים שאני פשוט עצובה. בוכה מכלום, בלי סיבה. באלי להתחיל הכל מההתחלה. את החיים מחדש. במקום אחר, משפחה אחרת, חברה אחרת. אין לי כבר כוחות. להיות בת, רעיה, עוד רגע להיות אמא כל כך הרבה ציפיות שאני צריכה לעמוד בהן. אין לי כוחות יותר. יודעת שיש הורמונים, בטוחה שהם משפיעים, אבל עדיין לא מצליחה לצאת מהמיטה. לא מצליחה לאכול, לשתות. כלום. בעלי לא מבין אותי, לא באמת. הוא מנסה לתמוך ולהגיד את המילים הנכונות אבל אני בעצמי לא יודעת מהן המילים הנכונות. חברות אין לי כוח לשתף, ישר מצחקקות ומאשימות את ההורמונים. כולי תקווה שזה לא מפריע על העוברית שלי בבטן, שאצליח לעבור את זה עד הלידה כדי לתת לה את הכי טוב שניתן. בינתיים מנצלת את השבת כדי לא לעשות כלום, להשאר במיטה ולבכות. אוף 😔

קפיצת גדילה 3 שבועות

אמהות שבוע21 עשיתי היום סקירה מאוחרת הכל תקין אבל הרופא לא ראה טוב את הלב ולכן הציע לי לעשות אקו לב גם כן הגודל של הראש קטן שבוע מגיל ההריון והרגליים גם לכן הציע לי ללכת לעשות הערכת משקל אני בטוחה שזה רק חששות לא מלחיצים את האנשים סתם ככה 🤔

היי בנות בבקשה בלי לשפוט! אני מתחילה להרגיש ולהימשך ברמות קשות לחבר טוב שלי ויש לו חברה יצא לנו כמה פעמים סיטואציות שכמעט התנשקנו ואנחנו מתקרבים ואני לא רוצה אבל זה חזק ממני. איך אפשר להתרחק? אנחנו כל יום ביחד

היי בנות, שבוע 36. בבדיקת מוניטור שגרתית נראה שהצירים הגיעו ל50, אני לא הרגשתי כלום. האחות טוענת שזה אמנם לא צירי לידה אבל נחשב גבוה ומרמז שהלידה מתקרבת ברמה של שבוע גג.. זה נכון או שיש בנות שסחבו יותר זמן עם צירים כאלה?

מתי ההפרשות החומות מההטומה יגמרו ? כמה זמן זה לוקח? אני כבר לא יכולה לעשות כלום , כל פעם שמתאמצת טיפההה יוצא החום הזה פשוט מתסכל כברררר