דכאון ועצבות כבר כמה ימים שאני פשוט עצובה. בוכה מכלום, בלי סיבה. באלי להתחיל הכל מההתחלה. את החיים מחדש. במקום אחר, משפחה אחרת, חברה אחרת. אין לי כבר כוחות. להיות בת, רעיה, עוד רגע להיות אמא כל כך הרבה ציפיות שאני צריכה לעמוד בהן. אין לי כוחות יותר. יודעת שיש הורמונים, בטוחה שהם משפיעים, אבל עדיין לא מצליחה לצאת מהמיטה. לא מצליחה לאכול, לשתות. כלום. בעלי לא מבין אותי, לא באמת. הוא מנסה לתמוך ולהגיד את המילים הנכונות אבל אני בעצמי לא יודעת מהן המילים הנכונות. חברות אין לי כוח לשתף, ישר מצחקקות ומאשימות את ההורמונים. כולי תקווה שזה לא מפריע על העוברית שלי בבטן, שאצליח לעבור את זה עד הלידה כדי לתת לה את הכי טוב שניתן. בינתיים מנצלת את השבת כדי לא לעשות כלום, להשאר במיטה ולבכות. אוף 😔