הנקה... ייאוש אני על סף ייאוש. ילדתי ביום שני, היא התחילה לתפוס יותר מהר ובלי היסטריה שזה כבר טוב, אבל זה לוקח שעתיים וגם אז לא בטוח שזה מספיק לה... זה מתסכל בא לי לנוח ואני מוצאת את עצמי כמעט כל היום מניקה. אני משלמת מדי פעם מטרנה רק כדי להשתיק לכמה שעות ולישון. איך לא להתייאש מהמצב? אני מפחדת מגודש (היה לי שלשום והיום וזה עבר ברוך השם)

בוקר טוב אני ובעלי שכבנו … וירד לי דם . הפסקנו כמובן (הדם היה ורוד ולא הרבה) אבל כשעשיתי פיפי בניגוב היה עוד . אני שבוע 27. לפנות למיון ?

27.3. בטא ראשונה יצא 208 29.3 בטא שניה 696 היום 3.4 עשיתי שוב יצא 7371 תוצאה גבוהה מידי? אולי תאומים???

מה אתן אומרות על פרנטאל לשתות לא בהריון? מרכישה ממש עייפה ושלקחתי אותו אחרי לידה היה בי כוחות ופתאום שהפסקתי נהייתה עייפה עם נשירה

מישהי הייתה היום בבייבי סטאר? המחירים שווים?

פוסט פריקה אני מבקשת מראש אם אין לך משהו טוב להגיד תעברי לפוסט הבא, אני שופטת את עצמי מספיק גם בלעדייך… הריון ראשון, לא מתוכנן, שבוע 7. אני מרגישה כמו פקעת עצבים, חסרת סבלנות. בעלי משתדל ממש אבל עצם ההשתדלות לפעמים מעיקה עלי. כל היום מתסכל לי בצלחת (וגם ככה קשה לי לאכול מהבחילות) ושואל אם מותר לי את זה ומותר לי את זה ולא מפסיק לתת לי הוראות, כך גם אמא שלי. מרגישה שאין לי את הפינה השקטה, מישהו לדבר איתו שיעזור לנרמל את כל התחושות. אפילו בלילה אני מצליחה להתעצבן על בעלי או שהוא נוחר או שזז מלא או שלוקח לי את השמיכה וכמובן שאני מתעוררת כל פעם. אני גם ככה עפ מלא חששות, מרגישה שאני לא מספיק בשלה לזה, לא הספקנו אפילו לצאת לירח דבש כמו שתכננו (התכוונו לטוס במרץ 23 לתאילנד) ולא הספקתי למצוא עבודה (בדיוק התפטרתי מהקודמת) שזה חשש אדיר מפני עצמו. אשמח לשמוע אם חוויתן משהו דומה ואיך התמודדתן 💔