פורקת עברתי שבוע לא קל אני הכי מנסה לחזק את עצמי, למלא את עצמי ולשמח את עצמי אבל מרגישה שאני פשוט עצובה, ואין כמו הפורום הזה לפרוק איפה שכולן חוות פלוס מינוס אותם קשיים. הקטן שלי בן שנה, הוא מתוק, היה 3 ימים השבוע עם חום גבוה מאוד קרוב ל4 ימים, אני בבית איתו, לא עובדת ובמצב כלכלי לא פשוט. העומס הרגשי הערב מרגישה שהכסף אשם בו. השנה האחרונה היתה לי ממש קשה, להיות אמא זה תפקיד ומסירות אבל אף פעם לא חשבתי שזה ידרוש הקרבה טוטאלית מלא ללכת לשירותים שכמעט בורח לך ועד להניק את השעות הקטנות של הלילה שאת מיובשת ואין לך טיפת נוזלים. קשה לי הערב כי כל עבודה שאני מתחילה בשנתיים האחרונות מאז שהיתחתנתי ניפסקת בעיקר בגלל גודש בחזה מטורף אבל גם בגלל חוסר ביטחון שבשנה האחרונה שהייתי עם הקטן בבית לא שמתי לב שלא גידלתי רק ילד וגם הוא הלך וגדל. כל כך קשה עם עצמי כל כך לא בטוחה בעצמי, לפני חודש נכנסתי למקום עבודה וזה היה קטסטרופה. הייתי לחוצה, ניחסמתי, בכיתי, לא תפקדתי. ויום למחרת פוטרתי. בעלי עובד כל יום עד הערב כדי לפרנס אותנו, השכירות קשה, ההוצאות מטורפות ואני מרגישה תמיד שאולי הוא כועס עליי, אבל זה אותו הכעס הזה שלי על עצמי, ועל זה שאני פשוט לא יודעת להיתמודד. הערב חזר עמוס מאוד, הנושא הזה ממש מעסיק אותו כי עוד רגע ניגמרת לנו השכירות ושוב צריך למצוא דירה ואנחנו רק שוקעים. לא דיבר איתי הרבה מעבר לשלום. ואני מפחדת, מפחדת שוב להתחיל לעבוד ולחשוב שהכל מאחור שאני יעבוד ויצליח לעזור לו מפחדת שוב להיכשל. להיות חלשה גם מולו. להיות חלשה בחוץ בעולם שמחוץ לחממה של הבית שלי ושל הבייבי שלי. מרגישה שלא מצליחה לצאת מעצמי. ופשוט יושבת ובוכה הערב וכותבת כאן אולי לפחות מישהי פה טיפה תבין ותהיה הקלה גם אם קטנה