עזרה-לפני שבוע הייתי בסקירה מוקדמת בשבוע 15 יש לי רופא נשים רק בשבוע הבא שאהיה כבר בשבוע 17 בע״ה זה לא מאוחר מידי? איזה עוד הפניות צריך לבקש לבדיקות הבאות?

קורס הכנה ללידה היי בנות אני שבוע 33 ובהתחלה התלבטתי על קורס הכנה ללידה, כל חברה שעשתה ושאלתי אמרה לי שזה ממש מיותר אז החלטתי לוותר. האמת שכבר אני תכף יולדת אז לא בטוחה שזה רלוונטי אבל רציתי לשאול בנות שהיו את דעתכן בנושא?

בנות דג סלמון מותר בהריון ? שאני מפשירה ומכינה

ישיבה ממושכת גורמת לי לכאבי גב למה ככה 😭 אני ברכב בנסיעה שעה בערך

ילדתי בשבוע 29 באופן כללי עברתי הריון מורכב שהתחיל כתאומים ובעקבות בעיה בעובר הפך להריון יחיד. אני לא מצליחה לשחרר מרגשות אשם, ללמה לא בדקו לי מספיק את צוואר הרחם בהריון (הריון בסיכון).... היה פער של 3 שבועות להבנתי בין שתי הבדיקות של צוואר הרחם (בבדיקה אחת היה ארוך ובשנייה קצר) למרות שהייתי אצל רופאים שונים במהלך 3 שבועות האלה. מרגע שגילו את הקיצור תוך יומיים ילדתי. אני יודעת שיש המון בנות שגוררות שבועות עם צוואר רחם מקוצר ואני מרגישה שלא קיבלתי את ההזדמנות הכל קרה כל כך מהר. אף אחד לא הזהיר אותי לנוח, לצאת לשמירה, לבדוק צוואר רחם. אני יודעת שההריון שלי ספציפית הוא מורכב. אמרו לי להמשיך כרגיל בחיי במהלך ההריון. מתבאסת ממש, לא יכולה לשחרר מהעובדה שאם הייתי אצל רופא אחר אולי הכל היה אחרת. שאולי הייתי צריכה ללכת למיון בשבוע שלפני הלידה, למרות שהסימנים היחידים שהיו לי היו עייפות הרגשתי עייפה בשבוע שבועיים שלפני הלידה. בכלל ממש קשה עכשיו, גם לראות את התינוק כל כך קטן וגם לדעת שאולי יכל היה להיות יותר טוב...... מרגישה שזה לא הוגן... אוף ולא יודעת איך להתגבר גם על אובדן אחד התינוקות בהריון וגם על נושא הפגות..

טקסט כלכך יפה!!📃📃📃 לא לוקחת זכויות יוצרים על הטקסט הזה... אבל המילים האלה מרגשות כ"כ . כמה פשוט ככה נכון ❤️ אל תחזיקי אותי, אמרו לך. שלא אתרגל. אל תנענעי אותי, אמרו לך. שלא תסבלי אחר כך. תני לי להרדם בעצמי, אמרו לך. שלא אהיה מפונק. אני משחק בך, אמרו לך. זה הכל מניפולציות. אל תתני לי לאכול בלילה, אמרו לך. כדי שלא אתעורר. לבכות זה בריא, אמרו לך. אבל..... למה? היצור הזך והטהור הזה שאת כרגע מביטה בו הילד שלך- זה אני! הייתי בתוכך 9 חודשים, הקשבתי לדפיקות הלב שלך קיבלתי הזנה באופן תמידי, נרדמתי בנעימות ונוחות, מכורבל, מחומם, עטוף. מנוענע כמעט רוב היום. זו הייתה המציאות שלי. זה מה שהייתי רגיל אליו. ויום אחד, יצאתי ממך- ופתאום! אורות, קולות, ריחות, צלילים, כח כבידה, קור, מערכת עיכול, רעב, עייפות, מלבישים, מפשיטים, מקלחים, מנקים, מורחים- ואוו כמה דברים!!!!!!! ודווקא לכל אלו - אני לא רגיל! וזה קשה, לפעמים טראומתי. ואני מחפש- נחמה, חום, קרבה. איפה את, אמא? איפה דפיקות הלב שהרגיעו אותי בכל שניה ביממה. למה אני שוכב לבד, אמא? אני לא רגיל כך לשכב על הגב, אני רגיל להיות מכורבל ועטוף. זה מוזר, פתאום הידיים והרגליים קופצות לי- מה זה? מה עושים עם זה? ולמה הבטן כואבת לי, אמא? זה רעב? קקי? סתם גזים? ולמה זה לא עובר? תחזיקי אותי אמא, תרגיעי אותי. אני זקוק לך. תכרבלי, תנחמי. תהיי איתי. יהיו פעמים שדווקא יהיה לי נעים לשכב במיטה אז את יכולה להניח אותי אמא בזמנים האלו, זה בסדר. הבנתי מה עושים עם הידיים והרגליים, אמא. אני יכול בעזרתם לומר לך מה מפריע לי. אם תצליחי להבין את מה שאני מסמן לך תדעי בדיוק מה אני רוצה ועד שאני אלמד לדבר, זו תהיה הדרך שלנו לתקשר, אמא. תצפי בי.. בלי הטלפון, והמחשב. תצפי רק בי ותלמדי את השפה שלי- ככה לשנינו יהיה יותר נעים. אני לא צריך שתשאירי אותי במיטה לבד כדי ללמוד איך לישון או מתי להרדם אני צריך שתביני את השפה שלי שפת הגוף שלי וככה תתני לי מענה מדויק, אמא ואני אהיה רגוע, ושלו וכך גם את. אני אוהב אותך, אמא את מופלאה! אל תרגישי רע כשלפעמים את לא בטוחה ואני בוכה. את האמא הכי טובה בשבילי - איך שאת, זה הכי טוב שיש. תודה על כל מה שאת עושה עבורי ובשבילי ❤️ הדס ערוסי - בית לאמהות