בנות שאלה יש תנוחה בזמן ששוכבים שהיא מסוכנת לעובר?

הזעות לילה תגידו בנות זה נורמלי שאני קמה באמצע הלילה עם הזעות מרובות ? אני רק בשבוע 6

ביצים כמה ביצים מותר לאכול? והאם יש הגבלה ? כמובן שהם מבושלות היטב.

שימור דם טבורי איפה כדאי ולמה ? תא לחיים / טבורית ? שימור דם טבורי איפה כדאי ולמה ? תא לחיים / טבורית ?

המלצה היי, משהיא מכירה או רכשה מוצר זה? אשמח להמלצות למנשאים נוחים וזולים יחסית 🙏🏼

עבודה טרימסטר אחרון פריקה!! אני נמצאת בעמדת הנהלה זוטרה, יש לי מחלקה וצוות מתחתי ומנהלת החברה מעליי. אני שבוע 31. מאז הקורונה הכל השתנה! השכר שלי ירד, השכר של העובדים שלי נחתך. השעות של כולנו עלו ללא הגבלה והחברה במוד הישרדותי - בעיקר יוצר הרבה בלאגן וחוסר וודאות. העבודה מהבית טשטשה את הגבולות בין שני העולמות ובעיקר מקשה על הצבת גבולות ברורים. ולמרות שחזרנו למשרד, עדיין יש ציפייה לעבוד גם מהבית. אני לא רוצה להתבכיין על עבודה בימים שלרבים וטובים ממני אין! אבל אני עוד שנייה מתפרקת לרסיסים 😪 אני צריכה הקשבה ופרופורציה! יוצא שאני עובדת מעל 12 שעות ביום, כל יום (שבוע 31 כבר אמרתי?), אף פעם לא מספיקה את כל העבודה ומקבלת נזיפות ומבטים עקומים למחרת כי לא הכל סגור. כשאני אומרת שאני לא מספיקה אז גם מעקמת לי את האף המנהלת ומנסה "ליישר" אותי בחזרה ברגשות אשם שמצליחים לפגוע בי. ברור לי למה העבודה עלתה כמו גם הלחץ (כל לקוח משלם בימינו זה עולם וחסד). ברור לי שהיא גם צריכה שכל יום אני אספיק ה-כ-ל מהחשש שאני פשוט אתקשר איזה יום שאני בדרך לבית חולים וזהו, משם אני כבר לא אתפקד לה. אני עייפה כרונית, הטפשת הריון פוגעת לי בביצועים גם היא, לא ישנה טוב בלילות, כל כך עסוקה במהלך היום שאני לא מספיקה לאכול עד 20-21 בלילה ביום רגיל, מה שבעבר היה בסדר, היום גומר אותי! גם כשאני כבר מביאה איתי אוכל, אני לא מספיקה. להתלונן? אין לי למי. יש לי לוז "גמיש" שזה במילים אחרות, תעבדי תעבדי תעבדי ואין דבר כזה שעה הפסקה, מקסימום שעה הפוגה ולסיים את היום עבודה שעה אחרי, כי העבודה לא הולכת לשום מקום וזה שאת לא מספיקה זה לא בסדר ולכי תתווכחי בלי להרגיש כמו ילדה בכיינית. גם אין למי להעביר, כל מי שמתחתיי מרוויח שעתי וסוכם איתם ששעות כאלה הן "מחוץ לשעות העבודה". אם הם מרימים טלפון ללקוח, זה בהתנדבות. הם עושים אבל באמת שאני לא רוצה לבקש. אני העובדת הכי יקרה בחברה ולכן העומס נופל עליי ובמקום לעזור ולתמוך, מרגישה שנלחמים איתי בכל פינה וממש אומרים לי - תגידי תודה שבכלל יש לך עבודה. הקלף חסינות שיש לי לא משפיע יותר מדי על ההתנהגות שלי, במקום לריב בחזרה ולהציב גבולות, אני מבינה מכילה, מקבלת, סופגת ורק רוצה להגיע ללידה ולתקופה של אחרי. לא בא לי ריבים ועצבים, הורמונלית אני לא עומדת בזה. יש יותר מדי הגיון בדברים, גם אם אני הנפגעת הראשית. בפאסיב אגרסיב מוחלט, אני כבר מפנטזת איך אני "מחזירה להם" ומתפטרת בגין מפוטר לטובת גידול ילד (ופתיחת עסק עצמאי) תם טקס המרמור. אם מישהי קראה עד כה- וואו ותודה! הייתי כל הערב עם בעלי במיון והרגשות אשם על כמות העבודה שהשארתי ללא מענה - אוכל אותי 😟 מה אני אגיד מחר? איך אני אתמודד עם הכפל מטלות?? קורונה