היי אהובה, אחרי הלידה יש עדיין הורמונים והתגובות שלנו לפעמיים מאבדות פרופורציות.תנסי להיעזר במשפחה/חברים אם אפשר תנסי להסתכל בכל הסיטואציה על מה כן טוב ואיזו מתנה קיבלת. אני יכולה להגיד לך שבלידה הראשונה שלי בכתי בערך חודשיים בלי הפסקה המשפחה עטפה אותי ונעזרתי בכל מי שהושיט יד. יש גם עזרה מקצועית ואם תרצי אני פה לדבר בשמחה. אני בטוחה שזה יחלוף שולחת לך חיבוק❤️

הילד עוד מעט בן 4 חודשים... וזה עוד התחיל מההריון שלו שלא היה מכוון... אני בתקופה הכי רעה שהייתה לי בחיים... הכי רעה... אין לי פה באמת חברים.. אני גרה בעיר הזאת כבר 4 שנים... ולא באמת נוצרו חברויות אמיתיות שיש לח למי לפרוק... אמא גרה רחוק ממני ולא רוצה לגרום לה לתחושה רעה .. כלפי חןץ אנשים חןשבים שהכל בסדר ...

יש לי ילדים צמודים... קשה לי ממש

אני יכולה לומר לך שאני גם גרה בעיר שאין לי פה חברים וגם אני לפעמיים מרגישה לבד גם ההורים גרים בעיר אחרת. אני גם בהריון חודש שביעי ויש לי ילדה בת שנתיים. אני מבינה לליבך ומבינה את הקושי אבל אפשר לנסות להקל על המצב ולהסתכל על כמה טוב שקיבלת שתי נשמות לעולם הזה ואיזה אמא חזקה את שאת מתמודדת עם זה לבד, ונכון שבעלך עובד אבל איזה מזל שיש מישהו שמפרנס ודואג שלא יחסר וכולכם בריאים ושלמים. ואני לא שופטת חס וחלילה אני גם הייתי אחרי לידה בסוג של דיכאון ומרה שחורה אבל זה עבר ולמדתי להנות ולהגיד תודה על הכל. כמה זמן את אחרי לידה שניה?