מפרסמת בשביל בת דודה שלי גמישה במחיר

אישור רופא למעון הבוקר התקשרו אלי מהמעון, שלקטנה בת השנה וחצי יש פריחה בבטן וזה נראה להם אבעבועות רוח. הגעתי ולקחתי אותה ישר לרופא. עיזבו שעשו בעיות להיכנס למרפאה וזה.. בדק אותה וראה שאין שום כלום. כנראה מהחום. היא עם עור מאוד רגיש.. ביקשתי אישור למעון שאין לה שום דבר ואמר שאין צורך ולא צריך.. חזרנו למעון, ושם ביקשו אישור מהרופא, אמרתי להם מה שהוא אמר. המנהלת אמרה שהיא חייבת אישור. התקשרנו לרופא, והוא כמה דקות מסביר לנו שלפי החוק הם צריכים אישור רק אחרי ארבעה ימי חום ובלה בלה.... המנהלת דורשת אישור, במיוחד במצב הזה, למרות לא היה חום ולא כלום ועד שהגענו לרופא גם סימנים בבטן כבר לא ראינו... מה עושים?! רופא שלא רוצה להוציא אישור ומנהלת שדורשת את זה?!?! 😖🤷

קשה לי 💔 פורקת הבת שלי בהסתגלות בגן יום שני שטני משאירה אותה. בהתחלה זורמת ומתלהבת מהמשחקים ומהילדים ואחכ שלא רואה אותי בוכה ביום הראשון השארנו שעה בכתה ממש קצת ולקחתי אותה היום השארנו שעה וחצי והיא בכתה והרבה הגננת לא הסכימה שאקח אותה כדי לנסות ולהבין איך להרגיע אותה וכדי שתתרגל גם היא וגם הצוות. אבל קשה לי ממש לדעת שהיא בוכה ושהיא מחפשת אותי אני ממש נקרעת מבפנים ועם דמעות בעיניים כל היום איך מתמודדים עם זה מאז שלקחתי אותה אני לא עזבתי אותה לשניה ולא מסוגלת להשאיר נהייתי אובססיבית אליה. למה נשים צריכות לעבוד לעזאזל התפקיד שלנו מאז ומתמיד זה להביא ילדים ולגדל אותם.

היי אהובות שלי הבטחתי לכן שאספר את סיפור חיי כדי לתת לכל מוסר השכל כמה חשוב לא לשפוט אף אחד ולא לנסות להיכנס לנעליים שלו אז אתחיל ואומר שגדלתי בעיירת פריפריה צפון גדלתי בבית שלא היה חסר בו כלום לא מבחינה כלכלית ולא מבחינת חום ואהבה יש לי תאמא הכי טובה בעלום שהשם יעריך ימיה בטוב ושנותיה בנעימים הייתה לי חברת ילדות מאוד מאוד טובה שבעצם הייתם החברה הכי טובה שלי הייתי בת 15 ואבא שלה היה מהמר כבד שלא נדע לא היה להם מה לאכול היה לוקח להם תכסף של האוכל ומהמר בזה היסתבך עם שוק אפור ומה לא ואני תמיד הייתי בחורה חריפה שחושבת שהיא והיא והיא ותמיד אמרתי לחברה שלי ולאמא שלה מה את צריכה תטמבל הזה תעיפו אותו אם היה לי בעל מהמר הייתי מראה לו מזה אל תיהי חלשת אופי וחימומים חימומים ובגיל 17 הכרתי את בעלי (הראשון) בגיל 19 היתחתנו ואחרי החתונה גיליתי שהוא מהמר כבד מסובך עם השוק האפור וכל מה שהאבא של החברה שלי היה הוא בדיוק כמוהו ואז פיתאום מאני ואני ואני יעשה לו ויראה לו כמו שדיברתי כמו גיבורה בגיל 15 הפכתי לסמרטוט ריצפה הוא היה הולך עושה הלוואות בריבית ואני הייתי רצה לשלם ומתחייבת עליו ובקיצור הוא עשה לי חיי מוות ואזזזז ניזכרתי בילדה שהייתי בגיל חמש עשרה שדיברתי יותר מהגובה שלי אז השם אמר היא חושבת שהיא גיבורה שהיא יכולה לשפוט מישהו בוא נכניס אתה לנעליים שלו וניראה איך תתמודד עברתי איתו לא 7 מדורי גיהנום אלה 100 מדורי גהנום עד שכבר הבנתי שזה עיניין של חיים ומוות ואני חייבת לעזוב כמובן בסיוע של המשפחה המדהימה שלי שעזרה לי לצאת מהאפס הזה ובגיל 25 היתגרשתי ממנו לא היו לי ילדים איתו ומאז הבנתי דבר אחד שבחיים אסור לשפוט אף בנאדם ולא לנסות להיכנס לנעליים שלו אלה תמיד לדון לכף זכות ואסיים בזה שאחרי שנה שהיתגרשתי הכרתי את בעלי את אשר אהב נפשי השם פיצה אותי על כל התקופה הקשה שעברתי עם הבעל הראשון וזה רק כי השם ראה שהיתחרטתי חרטה גמורה על מה שדיברתי בגיל 15 וברוך ה' יש לי ולבעלי היקר 4 ילדים שיהיו בריאים בן פורת יוסף ולא יכולתי לקבל מתנה יותר טובה ממנו ! אז אחיות יקרות שלי שימרו על. פה שלכן וזיכרו שמה שאתן אומרות זה יכול להיות לרעתכן או לטובתכן תמיד תרבו באהבת חינם ואהבת ישראל שיהיה לכל אחת ואחת ממכן כאן בהצלחה😘

זאת רק אני או שעוד מישהי חושבת שהבגדי ניו בורן של שילב נראים גדולים? מרגיש לי שצריך את הסמול ניו בורן😨 מישהי מניסיון יודעת להגיד?

היי בנות, אולי אתן תצליחו לאזן לי את כמות התסכול הנובע מההורמונים (כנראה). אני שבועיים אחרי לידה, בשבוע הראשון אימא שלי הגיעה לעזור לי, היא הצילה אותי. היא הלכה אחרי ודאגה שאני אוכלת ושותה ועושה שטיפות ולוקחת משכי כאבים. יש לי תפרים מאוד כואבים וטחורים ומהקטטר כואב לי לתת שתן. היא ממש עשתה הכל בשבילי ובשביל התינוק ובשביל בן זוגי. בן הזוג גם הוא היה מתעורר איתי ותומך ושואל אם אני צריכה משהו. הוא באמת נסיך.. יום אחרי הברית אימא שלי חזרה לביתה (רחוק ממני מאוד) והתחלתי להרגיש ממש ממש לבד. בן הזוג שלי חוזר מהעבודה (שנינו עצמאיים וקובעים את הלוז של עצמינו), הולך לשנ״צ, ואז הולך לפגוש חברים. תכלס לא יודעת אם הוא היה מועיל ועוזר לי אם היה פה.. ואני לא רוצה לכבול אותו בבית, אבל אני לבד, אין לי פה חברים ומשפחה, ואני פשוט מקנאה. חוץ מזה שהוא מחליט החלטות כמו השקעות כספיות וכדומה ומספר לי בדיעבד, לא מתייעץ, לא משתף.. עוד יותר גורם לי להרגיש לא שייכת (בבית של עצמי) עדיין סובלת מכאבים ומרגישה שלא החלמתי. כשהוא ראה שאני במצב הזה, התגובה היחידה שלו היתה אז תצאי עם חברות.. (כולן רחוקות ועם ילדים) הוא אף פעם לא החליף טיטול, לא עשה שטיפות לתינוק אחרי הברית, לא הלביש, לא האכיל (אני מניקה ויכולה לשאוב עבורו) כי הוא לא היה מוכן לא שאני לא נתתי לו להתקרב לתינוק. השתדלתי כמה שיותר לתת ביטחון, עושה לי טובה שעוזר לי לקלח את הקטן.. איך אני יכולה לצאת בכלל ולסמוך עליו שיסתדר עם כל זה..?? ולמה אני צריכה לצאת עם חברות? כשיש לי בן זוג שיכול לקחת אותי לארוחת בוקר סתם או טיול בפארק. בקיצור לא מפסיקה לבכות.. זה בטח קטנוני אבל פשוט עצוב לי.. מה עושים??