בעסה של מחשבות עשיתי את אותה הטעות בפעם ה 100 ונכנסתי לוואטסאפ של בן הזוג שלי (גרוש+2). ביקשתי ממנו עוד מזמן שיחליף ססמא כדי שלא אתפתה להיכנס והנה היום הוא שכח את הסלולרי לא נעול וישר נכנסתי... ומה אני מגלה, כרגיל, הגרושה הנוראית שלו מנסה לעשות עליו מניפולציות כשי שייכעס עלייס מאשימה אותי בחוסר תקשורת שלהם ובזה שהוא בחר שנעזוב את עיר המגורים הקודמת שלנו ועל ידי כך זה גרם כמובן למרחק גיאוגרפי מהילדים. בפועל האישה הזו איימה עלינו, קיללה, הרחיקה את הילדים ממנו רגשית, איימה באלימות, הזמינה משטרה, הגישה תלונות, איימה שתתלונן שאני מתעללת בילדים כדי לגרום לנו להיפרד, איימה שתשקר לי שהוא בוגד כדי שניפרד, כשעזב את הבית הרביצה לו, נעלה אותו בשירותים, התקשרה לכל העולם ואחותו, הלכה ל"מכשפה" לקלל אותו ועוד. אני בקושי מחזיקה את עצמי מלהתקשר אליה ולהגיד לה שלפחות תפסיק להתעלל בילד הגדול שלו רגשית לפני שקוראת לעצמה "האמא הכי טובה שיש" היא מסרבת לבן הזוג שלי לפגוש את הילדים ואז אומרת להם שאבא לא אוהב אותם ונטש אותם... והכל כמובן באשמתי, היא והוא לא עשו כלום... באמת שפעם בשבוע בערך בא לי להיפרד מהבן זוג רק כדי שהדברים האלה לא יהיו חלק מהחיים שלי!! אני שבוע 30, לא נהניתי מההריון עד כה בגלל ריבים, קשיים, מעבר עיר ודירה... דיי אין לי כחחחחח לעצמי!!

לא קשור, אבל חייבת לפרוק אני חייבת לפרוק אז כותבת פה באנונימיות... מאז שאני זוכרת את עצמי ההורים שלי רבו. לא משנה מתי, לא משנה איפה , לא משנה מי היה בבית, חברות, שכנות, סבתא, רבו לפני כולם. שבתות וחגים היו בשבילנו חויה לא נעימה כי היה להם יותר זמן להיות ביחד ולריב (אבא היה עובד הרבה שעות בימים רגילים) איכשהו גדלתי, היו לי חברות טובות והשתדלתי לבלות בחברתן כמה שיותר. הקשר שלי עם אמא שלי אף פעם לא היה פתוח ורגשי. לעומת חברות שלי עם האמהות שלהן, הרגשתי שאני לא פתוחה איתה, לא סיפרתי לה דברים ולא שיתפתי אותה מה עובר עלי. אפשר לומר שדי הייתי מתמודדת לבד עם הכל... התחתנתי והמריבות לא הפסיקו גם לייד בעלי. היום ההורים שלי מבוגרים ואמא שלי מאד לא אוהבת להיות לבד שבתות. אז עד לפני תקופה היינו מגיעים, שומעים הרבה פעמים מריבות במשך השבת (לא, הם לא הפסיקו לריב גם בתור מבוגרים) ואז הייתי חוזרת הביתה בלי מצב רוח. לפני שנה וחצי החלטתי שאני לא רוצה יותר להתמודד עם זה, לא באתי יותר לשבתות. משתדלת לבקר באמצע השבוע. גם לא הרבה בכלל. אמא שלי כועסת שאני לא מגיעה. אני לא פתוחה איתה להסביר לה למה אני לא באה, למרות שפעם כן אמרתי לה דוגרי, אז היא ניסתה להגן על עצמה ולומר שזה כבר לא קורה. אני נמצאת עכשיו במצב שפיתחתי סוג של מחסום רגשי כלפיה, כדי לא להפגע. אם אני באה לבקר, זה רק כדי לכבד אותם, לא כי אני מתגעגעת. אז נהיה לי מין מחסום רגשי, מצד אחד זה טוב , כי ככה אני לא לוקחת קשה גם אם יריבו ליידי. מצד שני, אין לי שום רגש אליהם. מרגישה בעצם "יתומה חיה" איך שקוראים לזה. אבל, וכאן בא האבל הגדול, חסרה לי ממש דמות של אמא בחיים שלי!!! ילדתי לא מזמן, אין לי תמיכה של אמא. לא פיזית, רגשית! אפילו בדברים הכי קטנים אין לי דמות לשתף אותה , היא לא מתקשרת לשאול כמה הילד שוקל, איך הוא מתפתח, מתי אני חוזרת לעבודה. מבינה אותה מצד אחד, כי גם אני לא הרבה מתקשרת, אבל זה כדור שלג מתגלגל ואין לו סוף... מצד שני אני הרבה חושבת על איך אני עגלת את הילד, ככה היא גם גידלה אותי וזה לא פשוט. אז אולי אני כפויית טובה? טוב. חפרתי פה. לא יודעת אם יש פתרון. רק רציתי לפרוק....

יש פה בנות שנתנו ליקצ׳יק והתינוק שלהם פתאום התחיל לאכול פחות? תינוק בן שבועיים שבדרך כלל אוכל 90 מ״ל, מאתמול נותנת ליקצ׳יק להקלה על הגזים ואני שמה לב שיש בקבוקים שאני מכינה לו שהוא אוכל רק 30 או 60 (וזה אחרי סשן של צרחות של רעב מצידו). לעוד מישהי זה קרה?

למשהיא עוד יש את התופעה הזו של לירוק כל רגע?..פשוט דוחה אותי וזה לא בשלטתי😓

אמאלההההה שבוע 37 רואה מלא בנות שרושמות שהן מחכות כבר שהוא יצא כי חם להן וכבד להן וכו׳ רק אני מתה מפחד מהלידה עצמה??? מצידי שתישאר בבטן כמה זמן שבא לה! מה עושים עם הפחד הזה?

פרסום הנס - גם אני עשיתי את הסגולה של רבי מתיה בן חרש , ובקשתי התמלאה תודה לבורא עולם !!! הסגולה- לוקחת 18 נרות - בכל נר שאת מדליקה את אומרת ״נר זה לכבוד רבי מתיה בן חרש שיתקבלו התפילות״ וקוראת פרק פ״ו בתהילים. מדליקה שוב , ״בכל נר שאת מדליקה את אומרת ״נר זה לכבוד רבי מתיה בן חרש " ככה 18 פעמים 18 נרות . אחר כך את אומרת את המילים ״קרע שטן״ מפרק קי״ט , ואז את מבקשת בקשה אחת שאת רוצה וזה מתגשם!!! ומבטיחים לפרסם... אמן שיתקבלו כל התפילות ויהיה רק בשורות טובות ואהבת חינם !!!❤❤