שבוע 5+6 ללא תסמינים בוקר טוב בנות. יש מישהי שלא חוותה תבלינים בשלב שלי? חוץ מהחוזה שהתנהל וכואב, אין כלום! לא בחילות, לא רגישות פדיחות, לא רגישה מידיי.. פשוט רגיל! לחוצה קצת

שאלה לגבי כיסא ברכב לא הבנתי משהו , מתי שמים את הילד עם הפנים לכיסא ומתי שמים אותו עם הפנים קדימה ? מתי שמים את הכיסא באמצע הרכב ומתע בצד..סורי אם אני יוצאת אהבלה פשוט באמת כבר לא הבנתי , כל אחד אומר משהו אחר

משהו שממש מציק לי בבן זוג שלי. הוא תמיד מצדיק את אמא שלו גם כשהיא מתנהגת ממש לא לעניין. זה מטריף אותי, לא אכפת לי שתהיה השטן אבל אכפת לי שבעלי לא רואה את זה, ולא רק לפעמים גם מאשים אותי במעשים שלה. למשל, כל ההריון חפרה שהיא יוצאת לפנסיה כדי לעזור עם התינוק שיוולד. בעלי סמך עליה, אני לא, בפועל לא יצאה, לפני שילדתי קבעה טיסה לחודש אחרי התאריך המשוער. בפועל התאשפזתי כמה ימים לפני הטיסה שלה, והייתה קורונה שחייה בבידוד. היא כמובן לא ביטלה כלום, ובעלי היה עם תינוק שרק נולד לבד, אנחנו גרים בעיר של חמתי כי בעלי לא רצה לעבור הרי "אמא שלי תעזור" גם אחרי בכי ותחנונים שלי לעבור לאמא שלי. יצא מצב שברחתי בלילות מהאשפוז כדי להיות עם התינוק, ככה עם מחט תקועה ביד לאנטיביוטיקה. היא כמובן נהנת בחול, אף אחד לא עזר לנו. רק אני הוא וה'. אחרי שלושה שבועות שחזרה מחול והייתה בבידוד, הייתה מגיע לסמן וי ולברוח. ובעלי עדיין מחכה לה אחרי כל זה שתצא לפנסיה, ואני שוב מתחננת לעבור עיר. אחרי חצי שנה שהוא רואה שהיא לא יוצאת לשום מקום, ומצדה ממשיכה להשלות אותו שביקשה לצאת וכו', סוף סוף ברחתי משם. היא אישה אגואיסטית כזאת, אכפת לה רק מעצמה, הילד בן שמונה חודשים, הרימה אותו אולי חמש פעמים. לא החליפה לו אפילו טיטול. והכי מוזר זה שהיא הייתה ממש כאילו תהיה אזה אמא שנייה שלו. מהקצה אל הקצה. עכשיו אני לא כועסת על הבחירה שלה, אני כועסת על בעלי שכל הזמן שהדבר הזה עולה הוא אומר "את אשמה" .. "את לא נותת לה לעזור" ואני נשבעת שיש לה קטעים הכי הזויים בעולם, היא גם שברה את היד אחרי כל הבידודים וברור שאני לא סומכת עליה אחרי ההבטחות שלה שלא שוות שקל. אבל זה פשוט שורף לי את הלב היחס של בעלי לכל הסיפור הזה.

שוקלת להתגרש מבעלי. אני לא יכולה לסבול את המשפחה שלו ואת המקום שלי מולם בעני בעלי. אני מרגישה בתחתית סדר העדיפויות. אני תמיד אשמה/ נפגעת מהמצב הזה. מרגישה שכל מה שאני סוחבת. על עצמי מהיחסים מולם פשוט יצר בור ענק ביני ובין בעלי שרק הולך וגדל. אני מרגישה רע מאוד בכל דבר שקשור אליהם באזה שהיא צורה. בעלי לא תמיד מבין ומגבה אותי. וגם כשמבין אז אומר משהוא ולא תמיד עומד בו. אני מרגישה באמת חסרת כוחות מול כל הסיטואציה הזאת סובלת כבר לפחות שנה מהדבר הזה.

למי יש צרבות לפני השינה?? שבוע 6 🙃

צופות באח הגדול?