גזיםםם תינוקת בת שלושה שבועות, סובלת מגזים.. מתפתלת כל יום מכאבים... אנחנו מביאים לה בייביזים.. היא ישנה אך ורק מתחת לציצי או על הידיים כואב לי עלייה מאוד אבל כואב לי גם על הידיים שלי כבר🙄 איך אפשר לעזור לה? איך אפשר להשכיב אותה במיטה?

לטוס לאילת בשבוע 9 זה מסוכן ?

היי בנות, שאלה.. כל כמה זמן אתן הולכות לבדוק שהכל בסדר? בין בדיקה לבדיקה יש הרבה זמן זה נוראי ללכת פעם בשבוע להיבדק?

בעקבות הטיפ היומי... התחיל היום שבוע 29. ואני מרגישה אותך בועט בי יותר ויותר. אתמול קראתי פוסט על לידה שקטה. אחר כך ראיתי סרטון על אמא שהבן הצנחן שלה חזר בפעם הראשונה הביתה מהצבא והיא קפצה עליו בשמחה והתמלאתי בהתרגשות. בשני המקרים בכיתי, המון. במקרה הראשון בכיתי מפחד. אתה החלום של חיי ואני לא מאמינה עדיין שאני יוצרת בתוכי חיים. ועוד אילו חיים! שילוב של האדם האהוב עליי ביותר ושלי. אני מתה לראות אותך, להריח אותך, לנשק אותך, להרדים אותך, גם אם זה אומר שזה יבוא על חשבון השינה שלי. אנחנו מכינים את כל המרחב בבית בשבילך, קובעים סיורי לידה בבתי יולדות, קורס הכנה... הכל בשבילך ילד שלי. אני מפחדת שתאכזב אותי, וכשאני מדברת איתך אני מבקשת ממך שלא תעשה את זה. שאצא מבית היולדות בידיים מלאות, מלאות בך. שאשב לידך בנסיעה הביתה ואכניס אותך בהתרגשות. וזה מוביל אותי למה שהרגשתי כשראיתי את הסרטון של האמא עם החייל... הוא כבר בן 18 והיא קפצה עליו כאילו הוא לא גדל מעולם. ילד של אמא תמיד נשאר ילד של אמא. והרגש הזה מציף אותי, וממלא אותי, ואני מתרגשת מזה כל כך. אני מדמיינת את החיים שלנו יחד ילד שלי. מדמיינת אותך צוחק ואני בוכה מהתרגשות, בטח לא אצליח לראות מרוב דמעות. אני מדמיינת את אבא מחזיק אותך... מדמיינת אותנו הולכים לטיול במנשא בשדה ליד הבית כשאנחנו מתים מעייפות אבל לא יכולים להוריד את העיניים ממך כי נתאהב בך עד כלות... יש לי עוד כל כך הרבה מה להגיד לך חיים של אמא. הלא נודע הזה שקשור בך פשוט ממלא אותי ומפחיד אותי גם יחד. עכשיו ממש בעטת להזכיר לי שאתה איתי. אני אוהבת אותך ומדמיינת אותך, חולמת עלייך, חושבת עלייך. אמא ❤

גם בהנקה מלאה יש גזים?!

משהיא הייתה מגיבה אחרת? בעלי עובד משמרות, ביום חמישי עבד לילה- משמע אך שהגעתי מהעבודה הוא נסע לעבודה שלו וישנתי לבד. יום שישי נסעתי לחמתי שנמצאת בעיר אחרת וקרובה יותר לעבודה של בעלי, ושם רק פגשתי את בעלי בסביבות עשר בבוקר אחרי שבחמישי ושישי אני לבד מנקה, מארגנת ומה שצריך כדי לחזור לבית נרמאלי. גם ביום שישי בעלי עבד לילה משמע עשיתי ערב שישי לבד עם חמי והמשפחה של גיסי שאני פחות מחבבת רק כדי שנהיה יחד בשישי שבת. בשבת גם עובד לילה, שזה אומר היה איתנו בשישי מאשה שמונה בבוקר עד שבסביבות אחת וחצי היה עייף הילד לא ישן אז הייתי איתו והוא עלה לישון. אחרי שעתיים שנסתי מאוד לא להעיר אותו למרות שאני נמצאת אצל חמתי שמתייחסת בעיקר לילד של גיסי, נותנת לגיסי ואשתו לישון ושומרת על הילד. לעומת זאת אני לבד רודפת אחרי הילד שלי שכל היום רק מעירים לו הערות. כשבאתי להעיר את בעלי הוא היה עצבני ושחקתי לו שתי דקות בטלפון אז אמר לי העצבים תעזבי לי את הטלפון. אני כעסתי לקחתי את הילד ואמרתי לו אחרי שקם שאנחנו הולכים לבית וככה עשיתי. תגידו לי זה נרמאלי? אני מרגישה שאחרי כל מה שאני מקריבה בשבילו הוא לא מעריך כלום.