אני יודעת שזה קיצוני אבל באמת שאני מרגישה שאני שונאת אותו כרגע ילדתי לפני שבוע והלידה לא הלכה כמתוכנן ונשארתי מאושפזת ומשותקת (זמנית) עד שהרגליים יחזרו לתפקד. ובמקום שבעלי יתמוך בי הוא הכי ההפך.. מתנהג כאילו התינוק שלנו זה רק שלו ואני סוג של כלי שהביאה לו אותו. מה ששבר אותי סופית זו ההתנהגות שלו בנוגע לברית. לפי ההלכה נהוג שאבא שלו סנדק קודם ואחר כך אבא שלי. הבעיה שאבא שלו בחו"ל וגם לא התכוון להגיע לברית אז הגיוני שאבא שלי יהיה הסנדק, לא? מבחינת בעלי אם אבא שלו לא סנדק אז גם אבא שלי לא צריך להיות. וזה כזה פוגע!!!! מה אני אשמה שאבא שלך לא פה? למה אני צריכה לוותר על אבא שלי? זה ממשיך בקוואטר (סגולה לזרע של קיימא למי שאין ילדים להעביר את התינוק לסנדק) הוא מתעקש שאח שלו יהיה הקוואטר למרות שלאח שלו יש בת (בת חצי שנה) ולא מוכן שאח שלי יהיה למרות שלאח שלי עוד אין ילדים בכלל. לא פוגע? הוא טוען שהוא חייב לכבד את אחיו הקטן כדי שאחיו יהיה חייב לו ויחזיר לו טובה בהמשך. ענייני כבוד דוחיםםם. ואותי זה מחרפן כי זה סגולה לזרע של קיימא וזה לא משחקי כבוד ואגו אז למה לא לתת לאחי שאין לו עדיין ילדים??? וזה נגמר בזה שהוא על כל דבר לברית מתייעץ עם אמא שלו (איזה קייטרינג, איפה לעשות, שעה וכו') ולי לא נותן להחליט כלום. עכשיו בגדול אין לי בעיה עם זה ואני נותנת לו לארגן את הברית שהוא רוצה. אבל זה כבר נהיה מגעיל!!! אני ילדתי ולא אמא שלו!!!! אני זו שסובלת כרגע משיתוק חלקי כי ילדתי את הבן שלנו והוא מתנהג כאילו אני אוויר!!! בא לי להתגרש. נשמע קיצוני והורמונלי אבל אם הוא לא טיפהההה רגיש אליי בימים האלו ושם עלי פססססס בנוגע לברית של הבן שלנו.. אז מה יש לי לעשות פה? כאילו לא מספיק אני סובלת פיזית גם נפשית הוא הורג אותי ואני רק בוכה. אני מגזימה?