עזרה בנות בנות אני שבוע 29 + מיום שבת התחילו הפרשות חומות קטנות לא לקחתי סיכון נסעתי למיון שם נבדקתי וגנאלי ובטני הרופא אמר שיש לי היפרדות שליה מינורית ואליי להתאשפז. אז התאשפזתי בנוסף קיבלתי 2 זריקות צלסטון . אתמול החליטו לשחרר למנוחה בבית הוסבר לי שזה לא נורא שיש הכתמות חומות ויש לדאוג רק מצירים מוקדמים ירידת מים או דימום כמו מחזור. בנות האם למישהי היה מקרה דומה לשלי? והאם אתן יודעות האם ההכתמות האלה יכולות ללוות אותי עד הלידה?
הריון ולידההריון ולידה
💬1 תגובות

תגובות (1)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי22 בספטמבר 2024 בשעה 07:59
היי אמנם עברו 4 שנים אבל מה שלומך?

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

הפלה בפעם השנייה-פוסט פורקן ופרידה זה כבר כמה ימים שאני רוצה לכתוב, ולא בטוחה איך בכלל מתחילים. הרי כולנו חווינו אובדן ברמה כזו או אחרת.. אבל, לחוות אובדן של תינוק שרק התחיל להתבשל ברחמך בפעם השנייה כבר-זה כבד, לא הגיוני, לא נתפס ולא מתעכל. אז נכון, לא הספקתי להיקשר יותר מדי..בייחוד לא להריון הזה שנגמר ממש לפני שבוע. אבל הטראומה, הכאב, ההורמונים שעולים ויורדים כמו רכבת הרים מטורפת לא נותנים מנוח. המחשבות על ההריון הראשון, מפח הנפש, ההריון עם **** שלי שנתנה אור בחיי ועודנה נותנת (שרק תהיה לי בריאה ושלא תחסר לי וממני לעולם) ואז שוב ההריון הזה שנגמר בדיוק כמו הראשון ואפילו באותו שבוע-מקשה עליי. אני מתקשה לקום אבל קמה, מתקשה לחייך אבל מחייכת..אני מרגישה כל כך הרבה וכלום בו זמנית. נוכחת אבל מנותקת. חושבת על מה אם אבל מיד נוחתת למציאות ומטשטשת כל מחשבה שכזו. אני יודעת שזה ילווה אותי כל חיי וזה בסדר, זה חלק מזה. ועדיין-כרגע עצוב לי, כואב לי ומעצבן לי. אני מרגישה מהלכת על שני עולמות ולא מוצאת את הנחת. ואולי זו מהות החיים? לא להיות בנחת? להיות בכאן ועכשיו ולנצל כל רגע ושנייה כי הם לא יחזרו. גם ילדיי שלא הספקתי להכיר לא יחזרו..הם כנראה לא נועדו להיות איתי כאן אלא שם,למעלה כחלק מתיקון-כך נהוג להאמין..וברור לי שיש אחרות במצב גרוע וכואב משלי ועדיין..כואב לי ועצוב לי.. ה' נתן ה' לקח..
הריון ולידההריון ולידה
💬4 תגובות👍7 לייקים