מבואסת.. בת שנה כמעט היי, בת כמעט שנה.. מרגישה שרוב היום צורחת. בכיסא באוטו, כששמים בעגלה, כשלוקחים לה משהו, כשעוצרים אותה מלעשות משהו מסוכן, כשהיא רעבה, כשהיא רוצה לינוק, כשהיא רוצה לרדת מהכיסא אוכל וכמובן צרחות כששמים אותה לישון. מרגישה שכל היום שלי מלא בצרחות, לא יודעת איך להתמודד וזה שובר אותי. כשהיא לא צורחת היא חמודה ודיי חייכנית. משחקת וזה. מישהי היתה במצב הזה? זה עובר או שיש לי ילדה עצבנית פשוט? לקחת אותה ליועצת התפתחותית? אשמח לעצות תודה רבה
אמהותאמהות
💬7 תגובות

תגובות (7)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 ביוני 2020 בשעה 08:26
לדעתי זה ממש ממש טבעי. גם אצלי כשהוא נכנס לשגעת שלו, הוא מתחיל לצרוח, אני פשוט לא מתייחסת, אלא אם כן מדובר במשהו מוצדק... אבל ככה? שיצרח, לפעמים הם סתם בוחנים את עוצמות הקול שלהם
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 ביוני 2020 בשעה 08:59
לא נירא לי כזה טבעי ....הבת שלי לא צרחה ככה....זה אופי אני מאמינה שזה יעבור לה.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 ביוני 2020 בשעה 09:28
זה מוכר ממי. נקרא גיל התסכול. לקראת גיל שנה הם רוצים מאוד להיות עצמאיים ולעשות הכול לבד. בדרך שלהם וכשעוצרים אותם אז הם מגיבים בבכי ובעצבים. מה שעוזר להתמודד עם זה ובכלל עם הילדים כדי למנוע טנטרומים (התפרצויות זעם) זה לזרום איתם וכמה שפחות להגביל או לעצור או להגיד לא (כמובן כל עוד זה לא מסוכן). אני אתן דוגמה - הבת שלי מאוד אוהבת מים ולשפוך אותם. היא רצתה להכניס את היד לתוך כוס המים שלי ולא רציתי שהיא תרטיב לי עכשיו את כל הרצפה, אז הבאתי אותה אל מעל הכיור ונתתי לה לעשות את זה שם. זאת אומרת, סיפקתי לה את הצורך בלשחק עכשיו עם המים והרצפה נשארה יבשה :) אפשר למצוא ברוב המקרים את הדרך לרצות את שני הצדדים. אז תנסי כמה שיותר לאפשר לה לחקור ולהיות היא. זה שלב מאוד חשוב. בהצלחה :)))
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 ביוני 2020 בשעה 10:41
תודה תודה ממש הרגעתן אתן משהו 🥰

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

תורי לפרוק.... כל פעם אני חושבת שאני יודעת הכל ומתברר שממש לא. אז ילדתי 39+4 ילד ראשון 38+5 ילד שני 38 ילדה שלישית- כל פעם שבוע מוקדם יותר, כל ילד נולד 300 גרם פחות- הגיוני. הכל נורא הגיוני ונורא מסודר. היום 38+5, שום דבר לא נראה באופק, מרגישה הכי לא מוכנה בעולם, למרות שתיק הלידה מוכן, ושאר הדברים לא מלחיצים אותי. מעט הבגדים שיש- מכובסים. מרגישה ככ חלשה ועייפה, הבית ככ מגעיל. החתול משתין בלי סוף על הספות😭 כל פעם מנסה לעשות משהו קטן ונגמרים לי הכוחות באמצע. איכשהו שורדים. איכשהו רק שיהיה מה לאכול, כלים נקיים לאכול איתם, בגדים נקיים ללבוש, מינימום. כל פעם ששאלו אותי אמרתי שאלד בסוף יולי. ובינתיים נגמרה הקיטנה לגדול, עוד שבוע, נגמרה הקיטנה לשני. רק הקטנה נשארה עוד במעון, ואתמול כשבאנו לקחת אותה רואים פועלים עם גרזנים שוברים את שביל הכניסה- אחרי השער למעון. לא יודעת אם אנחנו פסיכים, אבל היום נשארה בבית. איך בכלל אני יכולה להגיע למצב שמפתחים צירים כמו שתמיד היה לי, בנחת, בשקט, עם שלושה ילדים בבית? כשכנראה בעלי בכלל לא יהיה בלידה כי מי ישאר עם הילדים, ועברנו לגור רחוק ככ מההורים. בכור עם הפרעת קשב, אמצעי אוטיזם, והקטנה מהממת אבל מה לעשות, בת 3 וחצי עקשנית כזאת!
הריון ולידההריון ולידה
💬11 תגובות