תורי לפרוק.... כל פעם אני חושבת שאני יודעת הכל ומתברר שממש לא. אז ילדתי 39+4 ילד ראשון 38+5 ילד שני 38 ילדה שלישית- כל פעם שבוע מוקדם יותר, כל ילד נולד 300 גרם פחות- הגיוני. הכל נורא הגיוני ונורא מסודר. היום 38+5, שום דבר לא נראה באופק, מרגישה הכי לא מוכנה בעולם, למרות שתיק הלידה מוכן, ושאר הדברים לא מלחיצים אותי. מעט הבגדים שיש- מכובסים. מרגישה ככ חלשה ועייפה, הבית ככ מגעיל. החתול משתין בלי סוף על הספות😭 כל פעם מנסה לעשות משהו קטן ונגמרים לי הכוחות באמצע. איכשהו שורדים. איכשהו רק שיהיה מה לאכול, כלים נקיים לאכול איתם, בגדים נקיים ללבוש, מינימום. כל פעם ששאלו אותי אמרתי שאלד בסוף יולי. ובינתיים נגמרה הקיטנה לגדול, עוד שבוע, נגמרה הקיטנה לשני. רק הקטנה נשארה עוד במעון, ואתמול כשבאנו לקחת אותה רואים פועלים עם גרזנים שוברים את שביל הכניסה- אחרי השער למעון. לא יודעת אם אנחנו פסיכים, אבל היום נשארה בבית. איך בכלל אני יכולה להגיע למצב שמפתחים צירים כמו שתמיד היה לי, בנחת, בשקט, עם שלושה ילדים בבית? כשכנראה בעלי בכלל לא יהיה בלידה כי מי ישאר עם הילדים, ועברנו לגור רחוק ככ מההורים. בכור עם הפרעת קשב, אמצעי אוטיזם, והקטנה מהממת אבל מה לעשות, בת 3 וחצי עקשנית כזאת!