שבוע 38- לא מוכנה נפשית לידה שלישית...פתאום כל כך לא מוכנה נפשית. רוצה לדחות בעוד חודש חודשיים..אוף ממש לחוצה גם מהלידה וגם מהטיפול בתינוק

שבוע 40 עובר גדול נכנסתי לשבוע 40 והעובר שוקל 3.800 לפי הערכת משקל..בלחץ שאני לא אלד בקרוב והוא יצא ענקקקקק, הרופאים לא ממש ממהרים לזרז לפני 4.5 קילו אני בלחץץץ

בן שבועיים הצילוו גזים מה מותר לתת ?

מה עושים עם החוסר אנרגיה בשליש הראשון? אין לי כח לכלום.. כבר שלושה ימים לא הלכתי לעבודה.. אין לי מושג איך אני מגרדת את עצמי מחר אבל חייבת כבר ללכת וכשאני מסיימת את העבודה אני עם הקטנה בבית (בת שנה) פשוט מותשת 😭

היי בנות לא כלכך קשור לקבוצה אבל אולי מישהי תדע לעזור, אני מחפשת שואב אבק ממש טוב וגם איירובוט ששוטף... למישהי יש המלצות?

"טוב שזה קרה עכשיו ולא אחר כך". "הגוף יודע מה שהוא עושה". "הפלות בשליש הראשון בדרך כלל קורות בגלל מומים משמעותיים בעובר, ועדיף להפיל מאשר ללדת". את כל הדברים האלו ועוד הרבה אחרים אני מסבירה לאנשים סביבי ואפילו לעצמי. לא רוצה רחמים. לא רוצה חיבוקים. לא רוצה איחולי סרק להריון עתידי. אז משדרת שהכל כשורה, וחוזרת ואומרת שמה שצריך לקרות- קרה. ובכל זאת..... עד אתמול הייתי בשבוע 6, וזה פשוט נגמר כאילו לא היה. עכשיו סוף סוף אני מצליחה להתחבר גם לכאב ולא רק להיגיון, ולבכות את הכל. לתת מקום ולגיטימציה למחשבות אחרות, הגיוניות יותר והגיוניות פחות, מחשבות של- " למה זה מגיע לי?" "עשיתי משהו לא בסדר?" "זה כי פחדתי מאיך אסחב הריון עם השמנת יתר, אז העובר שמע אותי והחליט ללכת?" "אצליח להיכנס שוב להריון, ושהוא יהיה תקין?". עד אתמול הייתי בהריון. עכשיו אני "סתם" אישה שיושבת במיטה, בוכה, מצליחה להתאבל ומנסה לסדר לעצמה את המחשבות.