שינה, הרגלים ומה שביניהם - ארוך היי בנות, קצת ארוך, רק משתפת את החוויה האישית שלי, שאולי תסייע לחזק אמהות עייפות וללא שעות שינה. ובפוסט הזה אין שום ביקורת לאף אחת, זו הגישה שלי נטו. מי שמכיר אותי מהפוסטים כאן יודע שאני בעד לענות לצרכים של הילד ומתנגדת ליעוצי שינה. אז הבן שלי בן עשרה חודשים, אף פעם לא ידע לישון, מעולם לא ישנתי יותר משעתיים ברצף ועד גיל חצי שנה גם ינק כל שעה וחצי ביום ובלילה (על הנקה בלעדית עד גיל 10 חודשים ומגיל שבעה חודשים שילוב של מוצקים בהדרגה כמובן). עניתי על כל צורך שלו מבלי לחשוב על השינה שלי או העייפות שלי, קמתי והנקתי כמה שצריך, הרגעתי תמיד כשצייץ, ישן איתנו בלינה משותפת צמוד אלי ונרדם על הידיים בערסול (בישיבה) עם נשיקות וחיבוקים. תמיד קראתי שהם מתרגלים וצריך לעשות להם ׳חינוך׳ להרדמות עצמאית ושאני לא אצא מזה וכמה זה קשה וחברות שאמרו לי ׳למה את עושה את זה לעצמך ואיך את שורדת׳. אבל הלכתי עם הלב שלי, ונתתי לו את כל מה שהיה צריך, לא החסרתי ממנו כלום ביחס לצרכים שלו ותמיד חיבקתי והרמתי והחזקתי למרות הקולות מסביב ולמרות הקושי והעייפות. והנה, כבר כמה ימים שהוא לבד (בן עשרה חודשים) מבקש להרדם במיטה ולא עלי. פשוט נשכב במיטה, ומחכה שאנשק ואלטף אותו כדי שירדם. וכמה נפלא זה - שזה בא ממנו, כשהוא היה מוכן לכך, כשהוא החליט שככה יותר מתאים לו, שעד עכשיו הוא קיבל את החיבוק והערסול ונרדם צמוד אלי כי זה מה שהוא היה צריך. אז... שמחה שהלכתי עם הלב שלי, שמחה שעניתי על כל צורך שלו ולא ניסיתי ללמד אותו שום דבר שהוא לא מוכן לו ושזה הגיע ממנו כשהוא היה בשל לכך. זהו, אולי זה יתן תקווה לאמהות שקשה להן ומתמודדות עם משהו דומה, ואולי זה יתן כח למי שרעשי הרקע של ׳הרגלים׳ משפיעים עליה 😊