התנהלות עם חמתי אמהות יקרות.. מנסה להבין אך להתנהל עם חמתי בצורה שלא תסחט ממני אנרגיות כוחות.. מתחילת ההיכרות הבנתי שהיא שונה ממני לחלוטין אבל רק אחרי שילדתי זה נהיה כמו מערבולת ששואבת ממני את כל הכוחות. רק אז הבנתי עד כמה היא מנותקת לחלוטין מהסביבה. מגיעה אלי לבית מבלי להודיע.. גם אחרי ימים ארוכים בעבודה ונסיעה מטישה לבית. כשאני מעירה היא לא מבינה רמזים, ואז כשבעלי מבקש היא נעלבת ואומרת "אז אני לא יבוא בכלל".. גרים לידה אבל עושה טובה שאבה .. וגם כשזה קורה .. מבלי להודיע לי.. היא מגיעה לאטרקציה והולכת (עשר דקות) גם אם הבית הפוך ואם אני חצי בן אדם. שואלת שאלות לא במקום, מעירה הערות ולא מעמידה את הבן שלה או בעלה במקום כשמתנהגים באגואיסטיות כלפי התינוק. עושה איתי ועם בעלי חישובים על שבתות חגים וכו'. מצפה שאני ישן אצלה (אנחנו גרים חמש דקות נסיעה) כשעושים אצלה שבת. היא לא מצליחה להבין את ההבדל בן המשפחה שלי שגרה שעה נסיעה ממני ואני רואה אותה פעם פעמיים בחודש. נמאס לי ממש ואן לי סבלנות להיות המחנכת צריכה לחנך אישה בת 65 !!! ואני לחלוטין מתעלמת מכל ההבטחות שלה... ללא כיסוי. מתחילה לחשוב כבר שהיא על הספקטרום האוטיסטי פשוט לא מאובחנת (או שמאובחנת ואני לא יודעת) באמת שרק זה מרגיע אותי ונתן תשובה לכל כך הרבה התנהגויות לא נארמליות שלה... לא יודעת אך להרחיק את הדבר הזה ממני..