מכה בבטן מעגלת סופר קיבלתי מכה קטנה.. לא משהו להיבדק נכון? מהידית כאילו ישר לתוך הבטן

אני קורסת נפשית יותר מפיזית..בעלי לא בבית אף פעם ואני מרגישה חד הורית, אני עם הילד בבית, ואני אוהבת אותו יותר מאת עצמי ומעניקה לו הכל, אבלקשה לי.. אני מרגישה לבד, מרגישה שאני קורסת, אפילו לצרת עם חברה לקפה בשקט אני לא יכולה כי הילד צמוד אלי, הוא לר מבלה עם אבא שלו אז לא מוכן להיות ריתו כשבעלי פעם ב..מנסה.. אנימרגישה גם שפשוט לא מבינים אותי, את הקושי שללהיותבבית 24/7 ורק עם הילד.. קניות עם הילד, סידורים עם הילד, חברות עם הילד, רופא עפ הילד.. אפילו קקי אני לא יכולה ךעשות לבד.. והיום, היום הייתה לי יום הולדת, ולא רק שלא קיבלתי עוגה, מתנה, בלון, פרח, משהו.. גם אף אחד לא רמר לי מזל טוב.. וכשאמרתי לבעלי שהיום היה לי יום הולדת הוא לר יתנצל לא כלום.. רק אמר שהוא לא יודע מה התאקיך היום וזהו.. רפילו לא אמק מזלטוב.. אני יושבת עכשיו עם הילד לבד בבית ובוכה, מתנצלת שחפרתי ופרקתי פשוט רין לי איפה והייתי צריכה שמישהוישמע אותי

שאלה לגבי מטרנה הילד כבר בן שנה ושלוש ואני רואה שלאחרונה הוא בכלל לא מסיים בקבוק חלב אני נותנת לו בבוקר ולפני השינה והוא משאיר חצי וזורק מציעה לו מחממת לו ועדיין מוצקים הוא כן גומר לאכול מה זה אומר? הוא כן מתלהב מהבקבוק אבל משאיר חצי מישהי יכולה להבין למה?

שבוע 31 ,מי כמוני ? התחלתן לארגן ? לקנות ? להכניס לבית?

בנות לפעמים פתאום שורפות לי הפטמות מה זה

אוף פריקה אנחנו ביחידת דיור אצל ההורים שלי כבר כמה זמן אני בריב עם אחותי הקטנה (בת 20) היום היא צורחת עליי מול כולם שאף אחד כבר לא סובל אותי שאני כפוית טובה ולא מעריכה את ההורים שלי ושלא מגיע לנו לגור ביחידת דיור. שאני מביישת את ההורים וכו׳. לפני שבועיים ילדתי והיה לי הריון מאד קשה וגם ילדתי בקיסרי, כל השבועיים האלה היא רק ממררת לי את החיים מעירה הערות מגעילה ברמות. היא שופטת אותי על זה שקשה לי פיזית ונפשית עכשיו ובכללי בחודשים האחרונים של ההריון. יש לה בשנה האחרונה חבר ומאז שהם יותר רציניים אני קולטת ממנה את ההערות האלה כאילו היא מקנאה בי ורוצה היא לגור ביחידת דיור עם החבר שלה. אמא שלי תמכה בה בכל הריב והייתי בהלם בכלל מה היא מדברת בשם כולם ומסוכסכת ביני לבין כולם. גם בעלי היה בהלם כי אנחנו עוזרים בכל מה שיכולים וממש לא כפויי טובה. בכל מקרה היום כבר התחלנו לחפש מקום אחר לגור ואני ממש פגועה ועצובה למרות שאמא שלי מנסה להתפייס איתי אני לא מסוגלת להמשיך לגור פה. העיניים של כולם עלינו. למרות שאם נעבור נהיה במצב כלכלי פחות טוב אני מעדיפה לשקט הנפשי. אבל האחות הזו הגזימה כבר ברמות ... ירדה לי מהעיניים. איך אפשר לעשות ולהגיד דבר כזה לאחות. מה אתן הייתן עושות במקומי?