עזרה דחופה - קיסרי עברתי קיסרי חירום ביום שלישי שעבר, כאבי תופת, נפוחה כולי רגליים ידיים בטן, יציאות היו רק אחרי 3 ימים ומאז הבטן קצת ירדה למטה. משתפר בהחלט מיום ליום אבל ללא משכחי כאבים מרגישה לחץ מטורף למטה ובפות, כאבים נוראיים בצדדים של הבטן התחתונה. בעיקר שקמה מהכיסא או מהמיטה, האם קרה למישהי? ספרו קצת על ההחלמה שלכן וכמה זמן לקח לבטן לרדת לגמרי.. 🙏🙏🙏
הריון ולידההריון ולידה
💬1 תגובות

תגובות (1)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי11 באפריל 2020 בשעה 20:06
גם אני עברתי קיסרי חירום לפני שנה וחצי זו באמת החלמה קשה והרבה כאבים:( אבל את תראי שכל שבוע את תרגישי שיפור גדול תקחי משככי כאבים חופשי לפי הצורך, הרופאים תמיד אמרו לי שהמטרה שהגוף והתפקוד יחזור לעצמו כמה שיותר מהר ואם זה אומר לקחת משככי כאבים אז לקחת וזה בסדר גמור! וכן זכור לי הכאבים האלה כשקמי מהכיסא ומהמיטה, אל תשכחי שבסופו של דבר פתחו לך את הבטן והרחם... אז הגוף צריך להחלים לאט לאט.... הכל בסוף חוזר לעצמו ברוך השם! אל תדאגי. כל שבוע את תראי איזה שיפור יש. אני יודעת שזה לא נעים. אבל ברוך השם שיש לך תינוק מקסים ובריא בידיים. אם יש לך עוד שאלה, חופשי:)

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

פוסט פריקה 3 פעמים ניסיתי להתחיל לכתוב את הפוסט הזה, אבל אני בכל פעם אני מוצפת דמעות ברמה שאני לא רואה את המסך והנה שוב.. ילדתי לפני כמה שבועות. וממש קשה לי על השגרה. יש ימים שעוברים ממש בכיף ואני אפילו יוצאת לסיבוב עם הקטנה בחוץ ויש ימים כמו היום. אני מניקה סביבות 40 דקות, אח"כ גראפס, אח"כ מנסה להשכיב אותה לישון וזה גם טקס כי היא נודניקית כזאת ורוצה ידיים כל הזמן. עד שהיא נרדמת, אני מנסה לצחצח שיניים, להסתרק, לאכול ארוחת בוקר/צהריים, לפעמים לעשות כמה שיחות (סידורים כמו קופ"ח וכו', כלומר לא איזו שיחה מרעננת על חברה). עד שאני מסיימת לעשות את המעט הזה שרשמתי ונשכבת לנוח גם כן, היא כבר מתחילה לבכות שוב כי צריך להחליף לה, ואז היא שוב רעבה אז אני מניקה וזה חוזר בלופ ככה במהלך כל היום. אני עייפה, אני גמורה מעייפות, 3-4 שעות שאני ישנה בלילה בזמן שבעלי איתה- לא מצליחות להחזיק אותי אנרגתית כל היום. אני מתוסכלת, אני בוכה כל יומיים בערך, אני מיואשת. בכל פעם שאני שומעת את הבכי שלה - אני בעצמי מתחילה לבכות. מצד אחד אני כבר מתחילה לאבד סבלנות ולא מבינה מה היא רוצה מהחיים שלי, אני כל היום סביבה והיא עדיין בוכה. מצד שני, יש לי רגשות אשם מטורפים שאני מעיזה בכלל לכעוס על היצור הקטן הזה שרק זקוק לחום ואהבה של אמא. ואני אוהבת אותה יותר מכל, וזה עוד יותר גורם לי להרגיש אשמה וחרא של אמא , אם אני לא מצליחה להרגיע תינוקת בת כמה שבועות. וכל זה מלווה ב; אתר בניה שיש לי ממש ליד הבית, אז לא רק שאני נעולה ב4 קירות, גם אין לי שקט (אגב, לתינוקת זה לא מפריע לישון, אז הבכי לא בגלל זה). תגובות מעצבנות (של בנות בעיקר) שמרשות לעצמן להעביר ביקורת על אמהות של בנות אחרות, המראה המוזנח שלי, שפסגת השאיפות שלו זה סירוק פעם ביום בבוקר, העובדה שאני לא תמיד מספיקה לאכול ופשוט תסכול כללי. אני כותבת את זה ואני בוכה בלי סוף. בבקשה תרגיעו אותי, תזרקו כמה מילות עידוד. אני לא אחזיק מעמד ככה חצי שנה.
הריון ולידההריון ולידה
💬13 תגובות👍3 לייקים