איך עושים את זה שוב ?! היי בנות, אז הסיפור שלי מתחיל בהריון ראשון, עוד לא היינו נשואים, לא ידענו מה צופן העתיד, ישבנו והחלטנו שזה לא מתאים בנקודת זמן שלנו ובחרנו לעשות הפלה. אז, שבוע 8, לקחתי כדורים, שכבתי 5 שעות עם כאבי תופת, והוא ממש לידי, ממוטט מלראות אותי בוכה. שנה אחרי ההפלה הזו, אנחנו כבר נשואים טריים, בשלבים סופיים של הזמנת מלונות וטיסות לירח דבש, אנחנו מגלים שאני בהריון....לא היה זמן לבדוק יותר מזה, טסנו, כשחזרנו הבנתי שאנחנו מתקדמים לשבוע 9. אחלה מגניב, הזמן עובר, החיים ממשיכים...שבוע 18, מגלים באחת הבדיקות שאין דופק, כדורים כבר לא יעזרו, בגלל החג את צריכה להישאר ככה עד שהרופאים יחזרו לעבודה. אין ניתוחים וגרידות בחול המועד...אני גמורה נפשית, לא יודעת מאיפה להתחיל, או איך ממשיכים. בעלי הנסיך, ייאמר לזכותו, שהוא הזכיה שלי במפעל הפיס, אין דבר יותר טוב ממנו, תומך ובוכה איתי, חווה איתי הכל, רץ איתי לבדיקות, קורא מאמרים, ועושה כל מה שיגרום לי לחייך. קיבלתן "קצת" רקע, עכשיו אנחנו 7 חודשים אחרי, מנסים בכל הכוח להיכנס שוב להריון, הנפש שלי שברירית, כל חודש אני רואה טיפה דם ואני בדיכאון יומיים. לא יודעת מה לעשות. אני מתזמנת ביוצים, אוכלת בריא, עושה מלא סקס יום כן יום לא, לפי הספר....אבל זה לא נקלט.....הסטרס הזה.....וכולם אומרים לי לשחרר ! אוף אני שונאת את המילה הזו..... לא מסוגלת לשחרר, אני רוצה ילדים כבר, כולן מסביבי בהריון, איך אני אשחרר ?! הרופא שלי אומר שאין מה לעשות, אנחנו בריאים לגמרי, וזה יבוא, תנסו שנה שלמה ואם לא תיקלטו אז תתחילו בירור.... כבר לא יודעת מה לעשות ? אני יודעת שהכל תקין, כי כבר נקלטתי פעמיים...אבל הפעם כשאני ממש רוצה זה מתעכב. למה ?!?! שמעתי על איקקלומין, ביקשתי מהרופא, והוא אמר לי שהוא לא נותן לי שום כדור בזמן הנוכחי, שאני אפסיק לחפש מתחת לשולחן, שצריך פשוט לחכות כי זה יגיע...לפני שעברה שנה של נסיונות לא מטפלים בכלל. ושאפסיק לדאוג. גם לכן יש ניסיון דומה ? עצות ? דרכים להתמודד ?